בחולים הפונים בתלונה של שיעול ממושך, הדגמה מוקדמת של הלרינקס ומיתרי הקול עשוי לזרז את האבחנה ויש להשלימה לפני טיפול אמפירי למחלת החזר קיבה-וושט, זיהום, או דלקת, כך עולה מהנחיות חדשות מטעם איגוד ה- American Academy of OtolaryngologyHead and Neck Surgery.
למרות שדיספוניה או צרידות לרוב חולפות באופן עצמוני, מקרים ממושכים עשויים להעיד על מחלה חמורה יותר, דוגמת סרטן ראש וצוואר. לאור זאת, התועלת של לרינגוסקופיה עולה על הסיכונים של הבדיקה.
מטרת ההנחיות החדשות היא להביא לשיפור איכות הטיפול ואיכות החיים של חולים עם דיספוניה ע”י הפחתת שונות בטיפול, מניעת עיכוב מיותר באבחנה ובטיפול ושיפור ההדרכה של כל המטפלים במצב זה.
בשל המורכבות הפיזיולוגית של הלרינקס, האתיולוגיות האפשריות לדיספוניה הן רבות ושונות, כולל חבלה, זיהום, דלקת, הפרעה נוירולוגית, מטבולית, ממארת או מולדת וגורמים התנהגותיים. הערכה זהירה מאפשרת לרופא לסווג את חומרת דיספוניה, לפתח תכנית טיפול ולתעדף חולים הנדרשים לטיפול מוגבר. הבדיקה הגופנית תכלול הערכה מקיפה של הראש והצוואר, בדיקת הקול, מישוש הצוואר לזיהוי גושים או נגעים ובמידת האפשר, לרינגוסקופיה לא-ישירה.
ההנחיות החדשות קובעות כי רופאים יכולים להשלים לרינגוסקופיה בכל רגע בחולה עם דיספוניה, ללא תלות במשך התסמינים או שיקולים אחרים. עם זאת, בניגוד להנחיות קודמות, שהתירו עד שלושה חודשים בטרם ביצוע לרינגוסקופיה אבחנתית בחולים עם צרידות ממושכת, ההמלצות העדכניות ממליצות לרופאים לבצע את הפרוצדורה, או יפנו את החולה לרופא אחר היכול לבצע זאת, כאשר דיספוניה אינה חולפת או משתפרת בתוך ארבעה שבועות, או ללא תלות במשך הדיספוניה במידה וקיים חשד לגורם חמור.
מאחר ודיספוניה לרוב חולפת לבד או נובעת מפתולוגיה הניתנת לזיהוי בלרינגוסקופיה בלבד, בדיקות CT ו-MRI לרוב אינן נדרשות ואינן מומלצות. ההנחיות מייעצות גם כנגד טיפול שגרתי כנגד ריפלוקס, טיפול אנטיביוטי או סטרואידים כנגד צרידות מבודדת לפני הדגמת הלרינקס, בשל העדר עדויות התומכות בגישה זו.
באשר להחזר קיבה-וושט, המומחים הבהירו כי אין לרשום טיפול במעכבי תעלות מימן ללא בחינה תחילה של הלרינקס. מדובר בשינוי של ההנחיות הקודמות, שקבעו כי ניתן לתת טיפול כנגד ריפלוקס ללא הדגמה תחילה.
במקרים בהם צרידות מופיעה בשילוב עם מצבי סיכון ספציפיים, דוגמת מסה צווארית; ניתוח לאחרונה שכלל את הראש, צוואר או חזה; אינטובציה לאחרונה; מצוקה נשימתית; היסטוריה של עישון; או שימוש בקול במסגרת העבודה. גורמים אלו דורשים הערכה מואצת של הלרינקס.
מעבר להמלצות אלו, המומחים ממליצים על תכנית טיפול בתלות בהתייצגות המטופל ותוצאות הערכת הלרינקס.
ההמלצות העדכניות מספקות מענה לשאלות רבות שנותרו פתוחות לאחר פרסום ההנחיות הראשונות בנושא, אם כי עדיין ישנה עבודה רבה להשלים בנושא.
Otolaryngol Head Neck Surg. 2018;158:S1-S42
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!