בחולים עם אלרגיה לארס חרקים תועדו רמות נמוכות יותר של חרדה ודיכאון לאחר טיפול אימונותרפי כנגד הארס במידה והומלץ להם לשאת מזרק אפינפרין אוטומטי בלבד או שלא ניתן להם כל טיפול תרופתי, כך עולה מתוצאות מחקר חדש.

מכאן עולה כי אימונותרפיה לארס חרקים עשויה לשנות את המנגנונים הביולוגיים של אלרגיות ובעלת השפעה פסיכולוגית רבה, בעיקר השפעה על דיכאון וחרדה. מרבית הרופאים אינם מודעים לזמינות אימונותרפיה לאלרגיה לארס.

ממאגר ראשוני של 437 חולים עם אלרגיה לארס דבוראים, 90 עברו ראיונות טלפוניים בנוגע לסוג הטיפול התרופתי והערכת מדד HAM-D (Hamilton Rating Scales for Depression) ו-HAM-A (Hamilton Rating Scale for Anxiety) לקביעת הבריאות הפסיכולוגית.

49% מהמשתתפים במחקר לא נטלו טיפול תרופתי לאלרגיה, 39% טופלו באפינפרין בלבד ו-12% קיבלו טיפול אימונותרפי. מבין 12% החולים שקיבלו טיפול אימונותרפי לארס, כמעט כולם נשאו מזרק אפינפרין.

המדד הממוצע של חומרת אלרגיה לפי MAS (Mueller Anaphylaxis Scale) היה גבוה יותר בקבוצת המטופלים באימונותרפיה, בהשוואה למטופלים באפינפרין (2.82 לעומת 2.86), אך ההבדל לא היה משמעותי, עדות לכך שחלק מהחולים שטופלו באפינפרין יכולים להתאים לאימונותרפיה.

מדד MAS הממוצע בקבוצת החולים שלא קיבלו טיפול עמד על 1.32, שהיה שונה משמעותית משתי קבוצות הטיפול (p<0.001). בקבוצת הטיפול האימוונתרפי, למרות שתועדו מדדי האלרגיה החמורים ביותר, נרשמו מדדי דיכאון וחרדה הנמוכים ביותר.

מאחר ומדובר במחקר פיילוט ונכללו מעט מאוד חולים, החוקרים התקשו להדגים הבדלים מובהקים סטטיסטית במדדי דיכאון וחרדה; עם זאת, ניתן לזהות מגמה כללית והחוקרים מניחים כי תוכח כנכונה גם במחקרים גדולים יותר.

מבין 20% המשתתפים במחקר שאובחנו עם דיכאון, מחצית היו בקבוצת הטיפול באפינפרין, כלומר, רבע מהחולים שטופלו באפינפרין אובחנו עם דיכאון. בנוסף, כל החולים שסבלו מחרדה בדרגה בינונית היו בקבוצת הטיפול באפינפרין; החולה היחיד עם חרדה חמורה נכלל בקבוצה שלא קיבלה טיפול.

מהמחקר עולה כי בהשוואה לטיפולים אחרים, טיפול אימונותרפי מלווה במדדי חרדה ודיכאון נמוכים יותר, בהשוואה לטיפולים אחרים, למרות דרגות חמורות מאוד של תגובה אנפילקטית.

מתוך הכנס השנתי מטעם ה- American College of Allergy, Asthma & Immunology

לידיעה במדסקייפ