בקרב חולים בסיכון גבוה לדימום העוברים התערבות כלילית מילעורית, טיפול נוגד-טסיות כפול במשך חודש, בהשוואה לטיפול הניתן למשך שלושה חודשים, לווה בשיעור דומה של אירועים איסכמיים לצד סיכון נמוך יותר לאירועי דמם, כך עולה מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת Journal of the American College of Cardiology.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי משך הטיפול האופטימאלי במשלב נוגדי-טסיות לאחר התערבות כלילית מילעורית בחולים בסיכון גבוה אינו ידוע. מטרתם כעת הייתה להשוות בין טיפול נוגד-טסיות כפול במשך חודש לעומת שלושה חודשים בחולים בסיכון גבוה לדימום אשר עברו התערבות עם השתלת תומכן מצופה-תרופה.
מדגם המחקר כלל 1,392 חולים אשר קיבלו טיפול נוגד-טסיות כפול למשך חודש ו-1,972 חולים אשר קיבלו טיפול נוגד-טסיות כפול למשך שלושה חודשים. שיעורי התוצא העיקרי של תמותה מכל-סיבה או אוטם לבבי היו דומים בשתי הקבוצות (7.3% לעומת 7.5%; P = 0.041).
שיעורי תוצא הסיום המשני של דימום בדרגה 2-5 לפי סיווג BARC (Bleeding Academic Research Consortium) היו נמוכים יותר עם טיפול נוגד-טסיות כפול למשך חודש, בהשוואה לטיפול שניתן למשך שלושה חודשים (7.6% לעומת 10%; p = 0.012). אירועי דמם מג’וריים בדרגה 3-5 לפי סיווג BARC לא היו שונים משמעותית בין הקבוצות לאחר 12 חודשים (3.6% לעומת 4.7%, p=0.082), אך השיעורים לאחר 90 ימים היו נמוכים יותר עם טיפול נוגד-טסיות כפול למשך חודש אחד.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בחולים בסיכון גבוה לדימום לאחר התערבות כלילית מילעורית, טיפול נוגד-טסיות כפול במשך חודש אחד לווה בשיעור דומה של אירועים איסכמיים וסיכון מופחת לאירועי דמם, בהשוואה לטיפול נוגד-טסיות כפול במשך שלושה חודשים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!