לקויים בממשק הויטראו-רטינלי מוכרים כגורם פתולוגי חשוב במספר הפרעות מקולריות, הכוללות בין היתר בצקת מקולרית ציסטואידית (cystoid macular edema), חור מקולרי, ממברנה אפירטינלית (ERM) מקולופתיה מיופית שנובעת ממשיכה ובצקת מקולרית סוכרתית. קבוצת המחקר הבינלאומית על משיכה ויטראו-רטינלית ומחקרים נוספים השתמשו בהגדרות אנטומיות המבוססות על OCT, כדי לתאר את התהליך של משיכה ויטראו-מקולרית, ודיווחו על ממצאים שמצביעים על כך שכוחות משיכה שמופעלים על המקולה הינם אחד מהגורמים החשובים. בעבר, בפענוחים של OCT תוראו שינויים שגשוגיים בזגוגית הקורטיקלית האחורית במקרים עם משיכה ויטראו-מקולרית כ- “thickened posterior hyaloid” או “hyper-reflective posterior hyaloid”. לעיתים הזגוגית האחורית המעובה המשכית ל- ERM והופכת לכיסוי האחורי של הזגוגית האחורית המנותקת. מחקרים היסטופתולוגיים בסוג כזה של משיכה ויטראו-מקולרית גילו זגוגית אחורית מעובה ו- ERM יחד עם מרכיבים של תאים פרוליפרטיביים הכוללים תאי RPE, מיופיברובלסטים ופיברוציטים. מאידך, יש מצבים, כולל מה שנקרא באופן מסורתי חורים מקולרים אידיופתיים עם משיכה ויטראו-מקולרית, בהם הממצאים של עיבוי היסטופתולוגי של הזגוגית האחורית יחד עם היפררפלקטיביות שלה ב- OCT אינם שכיחים.
בעבודה קודמת של מחברי המאמר הנוכחי, נעשה שימוש באסטרטגיות ושיטותOCT חדשות, ונמצאו חורים מקולריים המלווים בזגוגית אחורית דקה וגלית, ולא מעובה ומתוחה. המסקנה הייתה שכנראה התנועתיות של הזגוגית האחורית הזו יוצרת כוחות הפועלים באזור שליד הפובאה וגורמים להתחלה והתקדמות של החור המקולרי. תמכה בכך גם העובדה שבדיקות היסטופתולוגיות של חורים מקולריים גילו רק במיעוט המקרים מקטעים של ממברנה פיברו-תאית. בהתבסס על ממצאים אלה הניחו החוקרים שמקרי המשיכה הויטראו-מקולרית משתייכים לשתי קטגוריות: פרוליפרטיבית או לא-פרוליפרטיבית, בהתאם לנוכחות של זגוגית אחורית מעובה.
כדי להבין טוב יותר את הפתוגנזה של משיכה ויטראו-מקולרית בכל אחד משני המצבים, נעשה מחקר שהשתמש בטכניקות שפיתחו, שכללו מערכת לצירוף צילומי OCT לפוטומונטאז’ של שדה רחב מהמקולה ועד לאקווטור, ובשיטה למעקב אחר תנועות הזגוגית הקורטיקלית האחורית לתיעוד המצב לפני ואחרי תנועות עיניים המבוקרות על ידי מערכת מעקב אחר תנועות העין של ה- OCT. החוקרים היו מיפן וארה”ב, ובמחקר נכללו 50 עיניים של 46 חולים עוקבים עם משיכה ויטראו-מקולרית. בכל העיניים בוצעו צילומי OCT ואחרי כן נלקחו צילומים נוספים לפני ומיד לאחר תנועת עיניים ורטיקלית או הוריזונטלית. שלושה צילומים הונחו זה על זה כדי להשוות שינויים במתאר ובמיקום הזגוגית האחורית.
48.0% מחמישים העיניים שנכללו במחקר היו עם משיכה ויטראו-מקולרית פרוליפרטיבית ו- 52.0% עם משיכה ויטראו-מקולרית לא פרוליפרטיבית, בהתאם לעיבוי הזגוגית האחורית. ממברנה אפירטינלית נראתה ב- 26.9% של העיניים עם משיכה לא פרוליפרטיבית, וב- 95.8% מהעיניים עם משיכה פרוליפרטיבית. באף אחת מהעיניים עם משיכה פרוליפרטיבית וב- 57.7% מהעיניים עם משיכה לא פרוליפרטיבית, לזגוגית האחורית היה מתאר גלי. באף אחת מהעיניים עם משיכה פרוליפרטיבית וב- 91.7% מהעיניים עם משיכה לא פרוליפרטיבית היו שינויים בזגוגית האחורית שנגרמו מתנועה והופיעו בעקבות תנועות העיניים. הפרדות הזגוגית האחורית הייתה רחבה מעבר לאזור בדיקת ה-OCT ב- 34.6% בעיניים עם משיכה לא פרוליפרטיבית, וב- 8.3% עם משיכה פרוליפרטיבית.
מסקנת החוקרים הייתה שכוחות התכווצות סטטיים של זגוגית אחורית מעובה באזור המקולה מעורבים במשיכה ויטראו-מקולרית פרוליפרטיבית. כוחות כאלה הנובעים מהתכווצות לא פועלים ברוב העיניים עם משיכה ויטראו-מקולרית בהם הזגוגית האחורית איננה מעובה (לא פרוליפרטיבית) והיא מובילית יותר. אי לכך, למשיכה ויטראו-מקולרית ולסיבוכיה יש לפחות שני מנגנונים פתופיזיולוגיים, שניתן לנבא על פי צילומי OCT.
Ito Y, Takatsudo Y, Gehlbach PL Mori K
Mechanistic Insights into the Pathogenesis of Proliferative and Nonproliferative Vitreomacular Traction
Am J Ophthalmol 2022;238:1–9
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!