קורנליוס צלזוס חי במאה הראשונה לספירה הנוכחית, איש בעל אופק רחב, כתב, את ספרו הרפואי, De Medicinas ובנוסף, גם ספרים בחקלאות ובמדע ניהול מלחמה. יש כאלה המטילים ספק בעובדה שהיה רופא: אך ידיעותיו הנרחבות בשטח הרפואה, ובעיקר ניסיונו האישי, לא משאירים ספק, שהיה רופא, בעל ניסיון מעשי עשיר. ספר הרפואה שכתב, מתייחס לעיתים קרובות לכתביו של היפוקרטס, כפי שעשו הרמב”ם, גלנוס ורופאים אחרים. ואין זה גורע מכשרונותיו כרופא.
הערת העורך: בהיותי רופא צעיר עסקתי ברפואה פנימית. פעם אמר לי מנהל המחלקה “לדעתי אין מקום לפדיאטריה כמומחיות נפרדת. ההבדל בין ילדים למבוגרים הוא גודלם בלבד”. לא הסכמתי אתו אז, ומה היה אומר לו היה חי היום והיה רואה איך הפדיאטריה התפתחה והתפלגה לתת-מומחיות מרובות.
צלזוס שחי לפני אלפיים שנה, הבין כבר אז כי הפדיאטריה שונה בתכלית השינוי מרפואה פנימית, ולילדים בעיות סגוליות שלהם.
צלזוס מציין שבתקופת האביב הילדים במצב בריאותי מיטבי. האם זה לא תואם לניסיון שלנו? האם המרפאות והמחלקות לא מתרוקנות, עם תום מגפת הברונכיולית ?
צלזוס מתאר סטומטיטיס:- להבנתו, המחלה שכיחה בילדים חלשים ומלווה באי-שקט בלילה ובהקאות, ולפעמים גם בהפרשה מהאזניים. צלזוס סובר כי לפעמים הנזק מתפשט מהחניכיים לחייך ומשם ללוע וגורם לנמק נרחב ולמוות. יתכן שבין מקרי הסטומטיטיס היו גם חולים בדיפטריה.
צלזוס מתאר דלקת בלוע, בשקדיים וכן כריתת שקדיים. “תופסים השקדים בוו” הוא כותב “מושכים וחותכים אותם בסכין”. על האזור החתוך מורחים חומץ ומשחה לעצור את הדימום.
הערת העורך: אספר את אשר ספרה לי אימי ז”ל. לאמי כרתו את השקדיים לפני כמאה שנה. רופא המשפחה בא לבית, הושיב את אימי במטבח וקשר אותה, בהתאם לסיפורה של אמי השתמש במכשיר המכונה “גילוטינה” וכרת לה את השקדים. השיטה לא שונה בהרבה משיטתו של צלזוס. החסר בשיטתו של צלזוס, היא הגלידה שנאכלה מיד לאחר הניתוח .
מעניינת רשימת הניתוחים המוזכרים על ידי צלזוס ניתוח ירוד קטרקט- , בקע במפשעה ושיטה מתוחכמת בתיקון ניתוח המילהבמקרים בהם המנתח הוריד יותר מדי ערלה.
הכתבה הזו, תמצית מפרק המופיע בספרו על תולדות רפואת הילדים, פרי עטו של George Frederic Still
אותו ה Still שתיאר דלקת פרקים שגרונית. אכן אפשר להיות רופא מפורסם, ובו בעת גם היסטוריון…
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!