מונונוקלאוזיס זיהומית (Infectious mononucleosis) הנגרמת בשל זיהום בvirus – EpsteinBarr
(EBV) נמצאה קשורה במספר מחקרים בסיכון מוגבר ללימפומה מסוג הודג’קינס במבוגרים
צעירים, אך עדיין לא ברור האם ניתן להגדיר זאת כקשר סיבתי.
למרות שהסיכון ללימפומה מסוג הודג’קינס לאחר מונונוקלאוזיס זיהומית גבוה בעיקר במתבגרים ומבוגרים צעירים, רק בשליש מהחולים בקבוצת גיל זאת ניתן לזהות את הנגיף בתאים הממאירים האופייניים למחלה, תאי ReedSternberg, שמקורם מלימפוציטים מסוג B.
יתכן שחוסר עקביות זו נגרמת כתוצאה מסיווג מוטעה הנגרם בשל הדמיון בתסמיני הודג’קינס לימפומה ומנונוקלאוזיס זיהומית. סברה נוספת היא שהקשר בין זיהום ב-EBV ללימפומה מסוג הודג’קינס במבוגרים צעירים מוגבל רק לתת-הקבוצה של גידולים המכילים את הנגיף או שהנגיף אובד מתאי ReedSternberg בשלב מסוים, במנגנון המכונה “פגע-וברח”.
על מנת לבחון השערות אלו, השוו החוקרים את שיעור ההאירעות של לימפומה מסוג הודג’קינס בשני מחקרי עוקבה דניים שכללו מעל 17,000 מטופלים עם עדות סרולוגית לזיהום ב-EBV ומעל 24,000 ללא עדות לזיהום זה. החוקרים צרפו את קבוצת המטופלים עם עדות סרולוגית לזיהום ב-EBV עם קבוצה של מעל 21,000 מטופלים שבדיים עם זיהום דומה (מספר כולל של מעל 38,000 מטופלים חיוביים לנגיף). דגימות ביופסיה של לימפומה מסוג הודג’קינס שאירעו במהלך תקופת המעקב נבחנו סרולוגית לנוכחות EBV.
על סמך מידע זה בחנו החוקרים את הסיכון היחסי ללימפומה בקבוצה החיובית ל-EBV בהשוואה לקבוצה השלילית בפרקי זמן שונים לאחר אבחון הזיהום במונונוקלאוזיס. מכך הסיקו מהו זמן הדגירה החציוני להתפתחות הודג’קינס לימפומה על רקע EBV.
ב-16 מתוך 29 דגימות של גידולים (55 אחוז) ממטופלים עם מונונוקלאוזיס היתה עדות סרולוגית ל-EBV. לא נמצאה עדות לסיכון מוגבר להודג’קינס לימפומה שלילית ל-EBV לאחר מונונוקלאוזיס זיהומית. בניגוד לכך הסיכון ללימפומה חיובית ל-EBV היה מוגבר באופן משמעותי עם סיכון יחסי של 4. זמן הדגירה המוערך היה 4.1 שנים.
מסקנת החוקרים היתה שקיימת סבירות גבוהה לקשר סיבתי בין זיהום ב-EBV לתת הקבוצה של הודג’קינס לימפומה החיובית ל-EBV במבוגרים צעירים.
עם זאת, החוקרים מדגישים שבמונחים אבסולוטיים הסיכון ללימפומה מסוג הודג’קינס לאחר מונונוקלאוזיס זיהומית הוא רק כמקרה אחד ל-1000 אנשים. ככל הנראה, יש צורך בנוכחות גורמים נוספים שיפעלו בשילוב עם מונונוקלאוזיס זיהומית הנגרמת בשל זיהום ב-EBV על מנת שהזיהום יוביל ללימפומה מסוג הודג’קינס.
במאמר המערכת מציין כותב המאמר שעל אף שממצאי המחקר מוסיפים להבנתנו את הקשר בין EBV ללימפומה מסוג הודג’קינס, הרי ששאלות רבות נותרות עדיין בלתי פתורות.
לדוגמא, הודג’קינס לימפומה משפחתית היא צורה מוכרת של המחלה שנחקרה רבות, ונמצא שבתוך משפחות אלו פרטים שונים עשויים ללקות בלימפומה חיובית ל-EBV או שלילית ל-EBV. לכן לא סביר להניח שהודג’קינס לימפומה חיובית ל-EBV ושלילית ל-EBV הן ישויות נפרדות.
כיום, נראה שישנם מקורות שונים המובילים להודג’קינס לימפומה, בכולם חייבת להיות מעורבות של אותות שמאפשרים ללימפוציטים מסוג B שאינם מבטאים אימונוגלובולינים (immunoglobulin) להתחמק מאפופטוזיס. על סמך הבנות אלו יתכן שנוכל בעתיד לפתח שיטות למניעת סרטן או גילוי מוקדם במטופלים עם מונונוקלאוזיס זיהומית.
Characteristics of Hodgkin’s Lymphoma after Infectious Mononucleosis
Henrik Hjalgrim, , N England J Med, Volume 349:1324-1332
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!