במאמר שפורסם בכתב העת JACC: CardioOncology מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש להערכת השכיחות של הפרעה בתפקוד דיאסטולי בקרב מבוגרים ששרדו ממאירות בילדות. ממצאי המחקר מעידים כי השכיחות של הפרעה מבודדת בתפקוד דיאסטולי היא נמוכה בקרב מבוגרים שנחשפו לתרופות בעלות רעילות לבבית לטיפול במחלה ממארת בילדות.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין מידע רב אודות השכיחות של הפרעה בתפקוד דיאסטולי של הלב בחולים ששרדו ממאירות בילדות. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבחון את שיעורי הימצאות והתקדמות הפרעה בתפקוד דיאסטולי בקרב מבוגרים עם היסטוריה של מחלה ממארת בילדות אשר טופלו בתרופות בעלות רעילות לבבית.
החוקרים השלימו סקירה מקיפה של בדיקות אקו-קרדיוגרפיות של מבוגרים במאגר SJLIFE (או St. Jude Lifetime Cohort Study) ששרדו ממאירות והיו בגילאי 18 שנים ומעלה ובמרחק של לפחות עשר שנים מהאבחנה. הפרעה בתפקוד דיאסטולי הוגדרה בהתאם להנחיות ה-American Society of Echocardiography/European Association of Cardiovascular Imaging משנת 2016.
מדגם המחקר כלל 3,342 מטופלים עם גיל חציוני בעת אבחנת ממאירות של 8.1 שנים, גיל חציוני בעת הערכה אקו-קרדיוגרפית ראשונה של 30.1 שנים וגיל חציוני בעת השלמת אקו-לב אחרון של 36.6 שנים (1,435 שורדים).
שיעורי הפרעה בתפקוד דיאסטולי עמדו על 15.2% (רווח בר-סמך 95% של 14.0-16.4%) בעת בדיקת אקו-לב ראשונה ועל 15.7% (רווח בר-סמך 95% של 13.9-17.7%) בעת בדיקת אקו-לב אחרונה, זאת בעיקר בשל הפרעה בתפקוד סיסטולי.
החוקרים מדווחים כי בפחות מ-5% מהשורדים עם מקטע פליטה שמור של חדר שמאל תועדה הפרעה בתפקוד דיאסטולי (2.2% באקו-לב הראשון ו-3.7% באקו-לב השני).
מהערכת LV-GLS (או Left Ventricle Global Longitudinal Strain) במבוגרים ששרדו ממאירות בילדות עם מקטע פליטה שמור של חדר שמאל עלה כי שיעורי הפרעה בתפקוד דיאסטולי עלו ל-9.2% באקו-לב הראשון ו-9.0% בבדיקה בתום המעקב.
החוקרים מסכמים וכותבים כי חשיפה לטיפול בעל רעילות לבבית כנגד מחלה ממארת בילדות אינה מלווה בשכיחות גבוהה של הפרעה בתפקוד דיאסטולי של הלב בגיל מבוגר. עם זאת, כאשר הם כללו תחת הגדרה זו גם את LV-GLS, תועדה עליה משמעותית בשיעורי הפרעה בתפקוד דיאסטולי.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!