מחקר חדש הראה כי ההשפעות של שימוש ב-Ferric carboxymaltose (FCM, פרינג’קט) תוך וורידי על מטופלים עם חסר ברזל לאחר אפיזודה של אי ספיקת לב אקוטית (AHF), לא היו תלויות ברמת ההמוגלובין, כך שלא היה הבדל בין מטופלים עם רמת המוגלובין מתחת ל-12 גרם/ד”ל למטופלים עם רמת המוגלובין מעל 12 גרם/ד”ל. חסר בברזל, עם או ללא אנמיה, מהווה פרוגנוזה רעה במטופלים עם אי ספיקת לב. מחקר שהשווה את ההשפעה של FCM IV על אשפוזים ותמותה בקרב מטופלים עם חסר ברזל שאושפזו בשל אי ספיקת לב אקוטית, הראה כי למרות שלטיפול אין השפעה משמעותית על התוצא העיקרי, הוא עשוי להפחית את הסיכון לאשפוז בעקבות AHF ולשפר את איכות החיים בהשוואה לפלצבו. המחקר הנוכחי, בא לבדוק את הקשר שבין רמות המוגלובין והשפעות הטיפול ב-FCM.
מחקר זה כלל 1107 מטופלים באשפוז בגין AHF עם מחסור בברזל, כך שהם רובדו לפי רמת ההמוגלובין הבסיסית שלהם (מתחת ל-12 גרם/ד”ל לעומת מעל 12 גרם/ד”ל). התוצא העיקרי היה תמותה מסיבה קרדיווסקולרית והתוצאים המשניים כללו סך אשפוזים ותמותה מסיבה קרדיווסקולרית וזמן עד לתמותה מסיבה קרדיווסקולרית. התוצאים הושוו בין קבוצה שטופלה ב-FCM לבין קבוצה שטופלה בפלצבו לאחר 52 שבועות.
המחקר כלל 464 מטופלים עם רמת המוגלובין מתחת ל-12 גרם/ד”ל (228 מטופלים בקבוצת FCM ו-235 בקבוצת הפלצבו), ו-643 מטופלים עם רמת המוגלובין מעל 12 גרם/ד”ל (329 מטופלים בקבוצת FCM ו-314 בקבוצת הפלצבו). התוצאות הראו כי שיעור התמותה מסיבה קרדיווסקולרית ל-100 שנות מטופל בקרב מטופלים עם רמת המוגלובין מתחת ל-12 גרם/ד”ל עם FCM לעומת פלצבו היה 71.1 לעומת 73.6 בהתאמה (RR 0.97, 95% CI 0.66-1.41), וכי השיעור עבור מטופלים עם רמת המוגלובין מעל 12 גרם/ד”ל עם FCM לעומת פלצבו היה 48.5 לעומת 72.9 (RR 0.67, 95% CI 0.48-0.93). לפיכך, המחקר לא מצא אינטראקציות משמעותיות בין רמת ההמוגלובין לבין השפעת הטיפול עבור התוצא העיקרי והתוצאים המשניים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!