במאמר שפורסם בכתב העת Frontiers in Nutrition מדווחים חוקרים על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה קשר בין זיהום בהליקובקטר פילורי ובין פעילות-יתר תת-קלינית בנשים בגיל העמידה ובקשישות, ללא תלות בדפוסי התזונה.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי אין מחקרים פרוספקטיביים רבים להערכת הקשר בין זיהום בהליקובקטר פילורי ובין פעילות-יתר תת-קלינית. לאור זאת, הם תכננו מחקר עוקבה גדול לבחינת הקשר בין הזיהום החיידקי ובין הסיכון להפרעה בתפקודי בלוטת התריס בנשים.
מחקר העוקבה הפרוספקטיבי כלל 2,713 משתתפות, כאשר פעילות-יתר תת-קלינית של בלוטת התריס הוגדרה בנוכחות רמות TSH נמוכות או לא-מדידות, בנוכחות הורמוני תריס תקינים. ניתוח PSM (או Propensity Score Matching) שימש להערכת הקשר בין הזיהום החיידקי וההפרעה בתפקודי התריס.
המחקר כלל 1,025 זוגות תואמים של זיהום בהליקובקטר פילורי. לאורך שש שנות מעקב, שיעורי היארעות פעילות-יתר תת-קלינית עמדו על 7.35 מקרים ל-1,000 שנות-אדם.
לאחר תקנון לערפלנים אפשריים, כולל צריכת יוד בתזונה ושלושה מדדי תזונה עיקריים, זיהום בהליקובקטר פילורי לווה בסיכון גבוה יותר מכפליים לפעילות-יתר תת-קלינית של בלוטת התריס (יחס סיכון רב-משתני של 2.49, רווח בר-סמך 95% של 1.36-4.56).
מניתוח סטטיסטי עלתה השפעה אפשרית של גיל החולים, כאשר יחס הסיכון עמד על 2.85 (רווח בר-סמך 95% של 1.45-5.61) באלו בגילאי 40 שנים ומעלה ועל 0.70 (רווח בר-סמך 95% של 0.08-6.00) באלו מתחת לגיל 40 שנים (p=0.048).
החוקרים מסכמים וכותבים כי זהו המחקר הפרוספקטיבי הראשון שהצביע על קשר משמעותי בין זיהום בהליקובקטר פילורי ובין הסיכון לפעילות-יתר תת-קלינית של בלוטת התריס, ללא תלות בגורמים תזונתיים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!