במאמר שפורסם בכתב העת ESC Heart Failure מדווחים חוקרים על עדויות עולם-אמיתי התומכות ביעילות Patiromer להפחתת ושמירת ערכי אשלגן בדם בחולים עם אי-ספיקת לב. תופעות הלוואי הנפוצות ביותר של הטיפול כללו היפומגנזמיה והפרעות במערכת העיכול.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי היפרקלמיה הינה הפרעה אלקטרוליטרית נפוצה בחולי אי-ספיקת לב, זאת על-רקע הפרעה בתפקוד הכלייתי ומשנית לטיפולים התרופתיים. הפרעה זו מגבילה את טיב הטיפול התרופתי ועל-כן עשויה להשפיע על הפרוגנוזה של החולים. סופחי אשלגן חדשים מסייעים באיזון היפרקלמיה ומאפשרים טיפול תרופתי טוב יותר בחולי אי-ספיקת לב.
החוקרים השלימו מחקר רטרוספקטיבי שכלל את כל החולים האמבולטוריים עם אי-ספיקת לב והיפרקלמיה אשר טופלו ב- Patiromer בהתאם להמלצות העדכניות. הם בחנו את המדדים לפני התחלת הטיפול ולאחר 7, 30 ו-90 ימים, כמו גם אירועים חריגים משנית לטיפול התרופתי ואופטימיזציה של הטיפול התרופתי לאי-ספיקת לב.
מדגם המחקר כלל 74 חולים (71.6% גברים, גיל ממוצע של 70.8 שנים). מבין אלו, ב-67 חולים (90.5%) תועדה היפרקלמיה במהלך השנה האחרונה. ב-40 חולים (54.1%) הופחת המינון של מעכבי ציר רנין-אנגיוטנסין-0אלדוסטרון או אנטגוניסטים לקולטן למינרלוקורטיקואידים ו-27 חולים (36.5%) הפסיקו את הטיפול באלו בשל היפרקלמיה.
ריכוז אשלגן התחלתי עמד על 5.5 מא”ק/ליטר עם ירידה משמעותית לאחר 7 ימים ל-4.9 מא”ק/ליטר, אשר נשמרה לאחר 90 ימים עם ממוצע של 4.9 מא”ק/ליטר. לא תועדו הפרעות אלקטרוליטריות אחרות, עם שיפור קל בתפקוד הכלייתי (עליית קצב פינוי גלומרולארי מ-39.6 מ”ל/דקה ל-42.7 מ”ל/דקה (p=0.005).
אירועים חריגים דווחו ב-33.9% מהחולים, כאשר האירועים הנפוצים כללו היפומגנזמיה (16.3%), הפרעות במערכת העיכול (14.9%) והיפרקלמיה (2.8%). הפסקת הטיפול ב- Patiromer לא הייתה נפוצה ותועדה ב-12.2% מהחולים כאשר בשני שליש מהמקרים הסיבה להפסקת הטיפול הייתה הפרעה גסטרואינטסטינאלית.
החוקרים מדווחים כי 9 חולים (12.2%) החלו טיפול במעכבי ציר רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון ו-15 חולים (20.3%) החלו טיפול באנטגוניסטים לקולטן למינרלוקורטיקואידים במהלך המעקב. 45 חולים (60.8%) העלו את מינון הטיפול בתרופות אלו, עם הגעה ליעד המטרה ב-5.4% ו-10.8% מהחולים, בהתאמה.
לאחר 90 ימים, ערכי NT-proBNP ירדו מ-2509.5 פיקוגרם/מ”ל ל-1396 פיקוגרם/מ”ל (p=0.003), אך הירידה תועדה רק באלו בהם בוצעה אופטימיזציה של הטיפול התרופתי לאי-ספיקת לב. מדד תפקודי לפי סיווג NYHA השתפר ב-7.5% מהחולים בלבד, מקביל חולים בהם בוצעה אופטימיזציה של הטיפול לאי-ספקת לב.
בהשוואה לשלושת החודשים שקדמו לטיפול ב- Patiromer, שיעור האשפוזים ירד מ-28.4% ל-10.9% (p<0.01) ושיעור הביקורים בחדרי מיון ירד מ-18.9% ל-5.4% (p<0.01).
ממצאים אלו תומכים ביעילות ובטיחות Patiromer בתנאי עולם-אמיתי להפחתת ושמירה על ערכי אשלגן בדם בחולי אי-ספיקת לב. הטיפול מסייע באופטימיזציה של הטיפול התרופתי, הגדלת שיעור החולים המטופלים במעכבי ציר רנין-אנגיוטנסין-אלדוסטרון ואנטגוניסטים לקולטן למינרלוקורטיקואידים במינוני המטרה. בתום המעקב, תועדה ירידה רמות פפטידים נטריאורטיים ובביקורים לבתי חולים, רמז ליתרונות שיפור הטיפול התרופתי באי-ספיקת לב.
הערת מערכת:
אתם מוזמנים לפודקאסט בנושא עם ד”ר טוביה בן גל וד”ר בן אברהם במסגרת קצר קולע ממוקד – סוגיות בניהול אי ספיקת לב
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!