הסקירה נערכה בהמלצת פרופ’ מיכאל מאיר, עורך מדור המעבדה הרפואית
מהנתונים הזמינים עולה כי שכיחות טעויות באבחנה הרפואית נעה סביב 15% ומעלה מהמקרים הקליניים, אך בסה”כ אין נתונים רבים אודות שכיחות אבחנות שגויות ברפואה. לדברי פרופ’ גרופמן, בוגר אוניברסיטת הרווארד ובעל טור ב-New-Yorker, הבסיס לטעויות באבחנה הן שלוש שגיאות בחשיבה הקשורות זו בזו: זמינות (Availability), ייחוס (Attribution) ועגינה (Anchoring).
טעויות זמינות (Availability), מוכרות גם כהטיית האישוש (Confirmation Bias). המשמעות היא הטיה הנובעת מהזיכרון החזק ביותר עבור האדם. אחת הדוגמאות שמציין פרופ’ גרופמן הוא מקרה של רופא בחדר מיון שקבע אבחנות רבות של דלקת ריאות על-רקע זיהום נגיפי, בתקופת זמן קצרה במהלך אפידמיה בקהילה. יום אחד, לאחר שקבע מספר אבחנות כאלו, פנתה אישה עם סימנים ותסמינים המתאימים לדלקת ריאות; עם זאת, היא פיתחה גם תסמינים שלא התאימו בדיוק לאבחנה זו. לדוגמא, הבדיקה הגופנית וצילום החזה לא התאימו לדלקת ריאות נגיפית, וכך גם הספירה של תאי הדם הלבנים, שהייתה בטווח התקין.
לאחר שהחולה אושפזה עקב דלקת ריאות נגיפית, הרופא במחלקה בבית החולים הזמין בדיקות נוספות ושקל מחדש את הנתונים הראשוניים מחדר מיון, שכללו קצב נשימה מהיר וחמצת בדם. הרופא במחלקה קבע כי מדובר חד-משמעית במקרה של הרעלת אספירין. מצד שני, הרופא בחדר מיון נפל למה שפרופ’ גרופמן קורא “מלכודת מחשבה”. הוא הושפע מאוד מהמקרים בהם הוא נתקל לאחרונה דלקת ריאות נגיפית כאשר היו נתונים לא-מעטים שהצביעו על הרעלת אספירין.
טעויות ייחוס (Attribution), טעויות המבוססות על דעות קדומות. להדגמת סוג טעויות זה, פרופ’ גרופמן מתאר את המקרה של גבר בעל מבנה גוף אתלטי, בשנות הארבעים לחייו, שפנה למיון עקב כאבים בחזה. החולה שוחרר לביתו לאחר בדיקת אק”ג שלילית, בדיקה שלילית אחת של אנזים לבבי, ובדיקה גופנית תקינה. עם זאת, ביום למחרת, הגבר אושפז שוב לבית החולים עם אוטם לבבי. במקרה זה, הדעה הקודמת של הרופא, שהתבססה על המראה החיצוני של החולה והנתונים הראשוניים, הובילה אותו למסקנה השגויה. הוא הניח כי לא מדובר במקרה של אוטם לבבי, אלא ככל הנראה הפרעת עיכול או התכווצות שרירים.
דוגמאות אחרות לסוג שגיאות זה כולל מקרה בו לא-אובחן מקרה של פיאוכרומוציטומה באישה בגיל העמידה, שאובחנה בשוגג עם תסמיני מנופאוזה, ומקרה של אלכוהוליסט שאובחן בשוגג עם שחמת כבד על-רקע אלכוהול, כאשר למעשה סבל ממחלת ווילסון. בשני המקרים הללו, הרופאים ייחסו את תסמיני החולים לגורמים הנפוצים לתסמינים אלו, אך לא בחנו לעומק סיבות אפשריות אחרות.
טעויות עגינה (Anchoring), במקרה זה מדובר במלכודת מחשבה בה המחשבות של הרופא מעוגנות ברושם הראשוני, ולאחר מכן החיפוש אחר האבחנה מושפע בעיקרו מהרושם הנ”ל. מצב זה מגביל את האפשרות לחפש אחר הסברים חלופיים ומעלה את הסבירות כי הרושם הראשוני אכן יאושרר בסופו של דבר, גם במקרים בהם מדובר באבחנה שגויה. פרופ’ גרופמן, מסביר כי שגיאות עגינה קשורות לשגיאות ייחוס וזמינות, מאחר שכל אחת מהטעויות בחשיבה עלולה להוביל לאבחנה שגויה, המשמשת כעוגן.
פרופ’ גרופמן מדגיש כי ניתן להימנע ממלכודות החשיבה ע”י הצגת השאלות הבאות בנוגע לתסמיני החולה:
1) מהן האפשרויות האחרות?
2) האם קיים הסבר אחר לנתונים אלו?
3) האם ייתכן כי מדובר בשני גורמים המופיעים בו-זמנית?
שאלות אלו עשויות לסייע לרופאים להתגבר על הבעיה של שביעות הרצון מהחיפוש, המובילה להגבלת החיפוש אחר הסברים אחרים למצבו של החולה. עם זאת, פרופ’ גרופמן אינו ממליץ על הצגת שאלות אלו לביצוע בדיקות מיותרות לכל אפשרות קיימת. במקום זאת, הוא מציע להיעזר בטכניקות אלו בכדי להכריח את הרופא לבחון את התמונה הקלינית מנקודת מבט אחרת, בטרם הגעה למסקנה הסופית. השקפת המבט החדשה עשויה להוביל לבדיקות נוספות, הנבחרות בקפידה, שעשויות לסייע בקביעת האבחנה הנכונה
הערת מערכת מאת פרופ’ מיכאל מאיר, עורך מדור המעבדה הרפואית:
ד”ר גרופמן (Dr. Jerom Groopman) הוא פרופ’ לרפואה באוניברסיטת הרווארד אשר פירסם מאמרים וספרים בנושא קבלת החלטות רפואיות והשפעת הטיות מחשבתיות ולוגיות על החשיבה של הרופא ועל עבודתו הרפואית. באופן סיפורי ומרתק הוא מתאר בספרו אשר גם תורגם לעברית (ד”ר ג’רום גרופמן: רופאים איך הם חושבים, הוצאת מטר) מקרים של טעויות הנובעות מהטיות חשיבה, ומציע כיצד ניתן להימנע מטעויות כאלה. נושא זה חשוב לחולים ולרופאים גם יחד, כי כולנו עשויים לקבל החלטות מוטעות בגלל ליקויים הגיוניים בדרכי החשיבה והפעולה שלנו. התחשבות בעצות הללו והבנת תהליכי המחשבה של הרופא עשויים להקל מאוד על הקשר שבין החולה לרופא ולשפר את סיכויי החולה לשרוד במערכת.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!