מאת ד”ר בן פודה שקד
במחקר חדש אשר פורסם בגיליון פברואר של הירחון Journal of Clinical Oncology מבקשים החוקרים לבחון האם רמות מסוימות של Prostate-specific Antigen (PSA) עשויות לזהות תת-קבוצה של חולים המצויים בסיכון גבוה להתפתחות סרטן הערמונית עבורם יתרונות השימוש ב-Finasteride תעלנה על הסיכונים הכרוכים בו. זאת לאור ממצאי מחקר ה-Prostate Cancer Prevention Trial (PCPT) אשר מראים כי על אף יעילותה של התרופה במניעת סרטן הערמונית, השימוש בה בהתוויה זו עדיין אינו שכיח.
החוקרים עשו שימוש במידע ממחקר ה-PCPT על מנת לבדוק מודלים של שלוש אסטרטגיות אפשריות של טיפול כמופרוטקטיבי: האחת, לטפל בכל הגברים בתרופה; השנייה, לא לטפל כלל בתרופה; והשלישית, לטפל בתרופה רק בתת-קבוצה של חולים המצויים בסיכון גבוה, וזאת על פי רמות ה-PSA. עבור כל אסטרטגיה טיפולית, נשקלו היתרונות (ירידה בשיעור מקרי הסרטן) והסיכונים (שיעור הטיפולים הנדרשים) בשיטה של סף Numbers-needed-to-treat, משמע המספר המקסימאלי של גברים שיהיה צורך לטפל בהם באמצעות התרופה על מנת למנוע מקרה יחידשל סרטן.
החוקרים מציינים כי מבין 9,058 גברים שנכללו במחקר, 1,957 אובחנו כסובלים מסרטן הערמונית במהלך שבע שנות המעקב. ביחס לנקודת היעד של כל מקרי הסרטן, הן על פי הביופסיות שנערכו על פי צורך קליני והן על פי אלו שבוצעו בצורה גורפת לכל המשתתפים בסוף המחקר, מסכמים החוקרים כי האסטרטגיה המיטבית הייתה זו לפיה מטפלים בכל הגברים, או כמעט בכולם. בנוסף, על מנת לצמצם את הסיכון לסרטן המאובחן במהלך המעקב השגרתי, אוכלוסיית החולים המיטבית לטיפול בתרופה הינה זו המראה רמות PSA העולות על 1.3 או על 2mg/mL. כך למשל, טיפול ב-Finasteride רק עבור גברים עם PSA של מעל 2ng/mL הוריד את שיעור הטיפול ב-83% והביא לשיעור סרטן של 1.1% בלבד מעל זה של האסטרטגיה בה מטפלים בכל הגברים בצורה גורפת.
בהסתמך על ממצאיהם אלו, מסיקים החוקרים כי קלינאים המעוניינים לצמצם את הסיכון לסרטן הערמונית המוכח בביופסיה ככלל יכולים להמליץ על טיפול ב-Finasteride לכל הגברים תחת טיפולם. קלינאים המאמינים כי אין צורך למנוע את כל מקרי סרטן הערמונית בצורה גורפת, אולם מעוניינים למנוע את אלו אשר סביר שיתגלו במסגרת בדיקות מעקב שגרתיות, יכולים לדברי החוקרים להמליץ על Finasteride רק לתת-קבוצה של חולים המצויה בסיכון גבוה. באשר להגדרה של מהו סיכון גבוה, הרי שבהתבסס על עמדתם של הרופא והמטופל ביחס לסיכונים הכרוכים בטיפול בתרופה, ניתן להגדירו כרף PSA של 2ng/mL או לחילופין 1.3ng/mL. רף זה יכלול כ-20% או 40% (בהתאמה) מהאוכלוסיה בגיל המתאים. החוקרים מזכירים כמה מגבלות של מחקרם זה, לרבות תקופת המעקב המוגבלת באופן יחסי, וחוסר במידע אודות השפעותיו הקליניות של סרטן הערמונית על אוכלוסיית המדגם.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!