מאת ד”ר בן פודה שקד
במאמר סקירה חדש אשר פורסם בגיליון פברואר של ירחון American Family Physician בוחנים החוקרים את הטיפול בהרעלה חריפה הנגרמת כתוצאה מנטילת יתר של תרופות, במתכוון או שלא במתכוון.
החוקרים מסבירים כי הרעלה של תרופות עלולה להתרחש בשל מגוון סיבות, לרבות מנת יתר מכוונת, נטילה שלא במתכוון של מנה נוספת, טעויות חישוב או מדידה, וכן חשיפה לתרופות דרך חלב האם בתינוקות יונקים.
לדברי החוקרים, הרעלות התרופות השכיחות ביותר במבוגרים (בסדר יורד של הימצאות) כוללות משככי כאבים; תרופות סדטיביות, היפנוטיות ואנטיפסיכוטיות; תרופות נוגדות דיכאון; תרופות קרדיווסקולאריות; תכשירים נוגדי פרכוסים; אנטיהיסטמינים; הורמונים ואנטגוניסטים להורמונים, תכשירים אנטימיקרוביאליים; חומרים מעוררים וסמים; תרופות כנגד שיעול והצטננות; מרפי שרירים; תכשירים טופיקאליים; תכשירים גסטרואינטסטינליים; ותרופות נוספות.
בילדים, התרופות הנפוצות ביותר כגורמות להרעלה חריפה (בסדר יורד של הימצאות) הינן תרופות משככות כאבים; תכשירים טופיקאליים; תרופות כנגד שיעול והצטננות; ויטמינים; אנטיהיסטמינים; תכשירים גסטרואינטסטינליים; תכשירים אנטימיקרוביאליים; הורמונים ואנטגוניסטים להורמונים; אלקטרוליטים ומינרלים; תרופות קרדיווסקולאריות; תוספים תזונתיים, תרופות טבעיות והומיאופתיות; תרופות כנגד אסתמה; תכשירים נוגדי דיכאון; ולבסוף תרופות סדטיביות, היפנוטיות ואנטיפסיכוטיות.
בארצות הברית, מדווחים מדי שנה כמה מיליוני מקרים של הרעלה, הגורמים לשיעורים ניכרים של תחלואה ותמותה. קרוב למחצית מכלל מקרי ההרעלה בארה”ב מיוחסים לנטילת יתר של תרופות (הרעלת תרופות חריפה), ולדברי החוקרים יש לשקול אבחנה זו בחולים המתייצגים עם שינוי חריף במצב המנטלי.
הצעדים הראשונים בטיפול בחולה עם הרעלה הינם להעריך את נתיב האוויר, הנשימה ומחזור הדם, וליטול אנמנזה מלאה. הרעלה של תרופות ממשפחות מסוימות, ובמיוחד אנטיכולינרגיות, כולינרגיות, אופיואידים וסימפתומימטיים, קשורה פעמים רבות במשלבי תסמינים המכונים Toxidromes. כך למשל, הרעלה אנטיכולינרגית קשורה בדליריום; היפרתרמיה; איליאוס; מידריאזיס; טאכיקרדיה; אצירת שתן; ועור חם ויבש.
על מנת לזהות מצבים של חוסר איזון אלקטרוליטרי ו/או פגיעה בתפקוד הכלייתי והכבדי, הרי שבדיקות מעבדה, כגון פרופיל מטבולי מלא, הינן חלק חשוב מההערכה של הרעלה תרופתית אפשרית. ההתייצגות הקלינית של החולה וההיסטוריה הרפואית המלאה עשויים לסייע בקביעת הצורך בבדיקות מעבדה נוספות.
החוקרים מוסיפים כי אלא אם קיים אנטידוט ספציפי, הטיפול במרבית המקרים הינו תומך, וזאת מאחר ופחות מאחוז אחד ממקרי ההרעלה הינם קטלניים. על אף שמינון בודד של פחם פעיל הינו הטיפול המועדף לשם דה-קונטמינציה של מערכת העיכול, אין להשתמש בו בכל החולים. מאמר הסקירה שפורסם מציין טיפולים ספציפיים להרעלות תרופתיות חריפות על בסיס סוג התרופה שניטלה.
עבור חולים לא יציבים אשר נטלו ביתר תרופה כלשהי, הטיפול המתמשך צריך להתמקד בתיקון ההיפוקסיה והחמצת ושמירה על סירקולציה טובה. גם כאשר נדמה שישנו פיצוי, הרי שמצבו המנטלי או ההמודינמי של החולה עלול להתדרדר בפתאומיות. החוקרים מוסיפים כי ילדים נוטים במיוחד להראות השפעות משמעותיות גם בעקבות נטילת כמויות קטנות של תרופות.
בקביעת הצורך באשפוז באדם החשוד להרעלה יש לשקול גורמים רבים, לרבות מאפיינים פרקמוקינטיים של החומר שניטל והיכולת לנטר את החולה בסביבתו הביתית. ניטור ארוך יותר נדרש עבור חולים עם סימנים או תסמינים של רעילות. עבור חולים לאחר ניסיון אובדני, יש צורך בהערכה פסיכיאטרית ולעיתים קרובות גם באשפוז פסיכיאטרי. עבור חולים עם התמכרות לסמים יש צורך בהפניה לקבלת יעוץ.
בין ההמלצות הקליניות הספציפיות אותן מונים החוקרים, נכללות ההמלצות הבאות:
- עבור מרבית מקרי ההרעלות התרופתיות, מנה בודדת של פחם פעיל הינה הטיפול המועדף לשם דה-קונטמינציה של מערכת העיכול. ככלל, ניתן לתת טיפול זה עד לשעה לאחר נטילתה של כמות רעילה של תרופה (דרגת ראיות C).
- אין התוויה לשימוש בסירופ Ipecac במסגרת מרפאתית (דרגת ראיות C).
החוקרים מסכמים כי עבור חולים שאינם יציבים, יש מקום לאשפזם ביחידה לטיפול נמרץ, ולשקול את העברתם למרכז רפואי שלישוני, ובמיוחד כך עם ילדים. עבור חולים יציבים, משך זמן ההשגחה מתבסס על זמן מחצית החיים של התרופה, כמות התרופה שניטלה והרכבה. הם מוסיפים כי כל חולה המפתח סימנים או תסמינים של רעילות שאינם חולפים במהלך ההשגחה צריך להתאשפז להמשך המעקב.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!