מאת ד”ר בן פודה שקד
ממחקר חדש אשר פורסם בגיליון מרץ של ירחון Paediatric and Perinatal Epidemiology עולה כי נוכחות חיית מחמד כחתול או כלב בבית הביאה לירידה בסיכון להתפתחות מחלה אטופית בהמשך בקרב אוכלוסיית נבדקים בסיכון גבוה.
מחקרים קודמים אשר בחנו את הקשר בין בעלות של חיית מחמד ובין הסיכון להתפתחות מחלה אלרגית הראו שונות בממצאיהם, מסבירים החוקרים, אותה ניתן לייחס לערפלנים ולהטיית בחירה. לפיכך, מטרת מחקרם זה הייתה ראשית להציע שיטה להערכת שינוי מידת החשיפה הקשורה במחלה (disease-related modification of exposure), ושנית לבחון כיצד בעלות מוקדמת של כלב או חתול משפיעה על התפתחות אטופיה ואלרגיה בגיל חמש שנים.
לשם כך אספו החוקרים מידע אודות מאפיינים סוציודמוגרפיים ובעלות של חתול או כלב, בקרב עוקבת לידה אוסטרלית של ילדים עם היסטוריה משפחתית של אסתמה וללא חתול בבית בתחילת המעקב. בגיל חמש שנים, הוערכו 516 ילדים בשאלה של צפצופים, ו-488 בשאלה של סנסיטיזציה. מידע מוקדם הראה כי עד גיל חמש שנים, ל-82 מהילדים היה חתול בבית.
החוקרים מדווחים כי ביטויים מוקדמים של מחלה אלרגית לא ניבאו שיעור נמוך של קבלת חתול הביתה בהמשך. גורמי הסיכון הבלתי תלויים לבעלות על חתול כללו חשיפה לעישון סיגריות בבית (OR, 1.92; 95% CI = 1.13-3.26), רמת השכלה אמהית של עד 12 שנות השכלה (OR, 1.95; 95% CI = 1.08-3.51) ובעלות על כלב (OR, 2.23; 95% CI = 1.23-4.05).
בנוסף, מצאו החוקרים כי חשיפה לחתול או לכלב בחמש השנים הראשונות לחיים הייתה קשורה בסיכון נמוך יותר לסנסיטיזציה אלרגית כלשהי (OR, 0.50; 95% CI = 0.28-0.88), אם כי לא נצפה קשר עם התפתחות צפצופים (OR, 0.96; 95% CI = 0.57-1.61). סיכון זה, הם מוסיפים, לא הושפע מהגיל בו הוכנס חתול הביתה או מכך שהחתול שהה בתוך הבית או בחצר.
החוקרים מסכמים כי בעוקבה זו של ילדים בסיכון גבוה להתפתחות מחלה אטופית, סיכון זה ירד בעקבות הבעלות של כלב או חתול. לדבריהם, לא ניתן להסביר ממצא זה על פי שינוי מידת החשיפה הקשורה במחלה. המלצות לבריאות הציבור ביחס לבעלות של כלב או חתול צריכות להתבסס על מחקרי עוקבה מלידה בהם ישנה התייחסות לאפשרות של הטיית בחירה, הם מציעים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!