מאת ד”ר מיכל איזנשטט
מתוצאות מחקר שפורסם בירחון Journal of Hand Surgery ב- 17 במאי, עולה כי בנבדקים עם אבחנה קלינית של ציסטה של גנגליוני פרק היד, אין הכרח לשלוח דגימות ניתוחיות לבדיקה פתולוגית לאחר הסרת הנגע.
לדברי החוקרים, קיים ספק בנוגע ליתרונות של הערכה פתולוגית שגרתית של ציסטות גנגליוניות, היות והסיכויים לאבחנת הנגע בפרק כף היד כציסטה גנגליונית הינם גבוהים עוד בהסתמך על בדיקת גופנית וממצאים ניתוחיים בלבד.
החוקרים ביקשו להעריך את הצורך בבדיקה פתולוגית שגרתית של דגימות מנגעים שהוסרו ניתוחית מפרק היד בחשד גבוה לציסטה גנגליונית.
במחקר הנוכחי זוהו 429 מבוגרים שעברו הסרה ניתוחית של גנגליון מפרק היד עם בדיקה פתולוגית של הנגע בין השנים 1997 2008. שיעורי ההתאמות וחוסר ההתאמות באבחנות דווחו עפ”י 95% confidence intervals. כמו כן חושבו הסיכויים של אבחנות סותרות או כאלו שלא ענו בקנה אחד עם האבחנות הראשוניות.
מתוצאות המחקר עולה כי שכיחות ההתאמה בין האבחנות עמד על 98.6% (424 מתוך 429; 95% CI, 97.3% to 99.6%). שכיחות האבחנות הסותרות עמד על 1.4% (5 מתוך 429; 95% CI, 0.38% to 2.7%). שיעור האבחנות הבלתי מתאימות עמד על 0. יחס הסיכויים עמד על 0.012 עבור אבחנה סותרת.
החוקרים מסיקים מממצאיהם כי אבחנות סותרות הינן לא נפוצות ואבחנות בלתי מתאימות לא נוטות להופיע כלל. הם ממליצים כי בדיקה פתולוגית תבוצע רק כאשר הנוזל הג’לטיני הצלול האופייני לציסטה גנגליונית לא נראה בעת הניתוח.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!