מאת ד”ר בן פודה שקד
ממחקר רטרוספקטיבי חדש אשר פורסם בגיליון יוני של ירחון Journal of Hand Surgery (JHS) עולה כי תינוקות אשר נולדו בלידה לדנית במצג עכוז וסבלו משיתוק עצב הזרוע (Upper Erb’s palsy) מראים פרוגנוזה ירודה להחלמה ספונטנית של מצב זה בהשוואה לתינוקות שנולדו במצג ראש.
במחקרם זה ביקשו החוקרים להשוות את התוצאות של שיתוק הפלקסוס הברכיאלי המתרחש בלידה (Obstetric Brachial Plexus Palsy, OBPP) בין תינוקות שנולדו בלידה לדנית במצג עכוז (35 מקרים) ובין אלו שנולדו במצג ראש (663 מקרים). הם מציינים כי התינוקות בשתי הקבוצות לא נותחו בשל השיתוק.
החוקרים מדווחים כי התינוקות בקבוצת מצג העכוז נטו יותר לפתח שיתוק מסוג Upper Erb’s palsy ואילו אלו בקבוצת מצג הראש נטו לפתח שיתוק מלא. בנוסף, אלו שנולדו במצג עכוז הראו משקל לידה נמוך משמעותית בממוצע, שיעור גבוה משמעותית של שיתוק OBPP דו צדדי, וכן שיתוק נלווה של ה-Phrenic nerve.
החוקרים מוסיפים כי התאוששות ספונטנית של אבדוקצית הכתף וכיפוף המרפק בתינוקות שנולדו עם שיתוק עליון ע”ש Erb הייתה ירודה משמעותית בקבוצת מצג העכוז בהשוואה לקבוצת מצג הראש.
על בסיס תוצאותיהם אלו, מסיקים החוקרים כי שיתוק הפלקסוס הברכיאלי המתרחש בלידה (OBPP) לאחר לידה לדנית במצג עכוז מראה מספר מאפיינים דמוגרפיים ייחודיים, וכי תינוקות הנולדים במצג עכוז וסובלים משיתוק עליון ע”ש Erb מראים פרוגנוזה ירודה להתאוששות ספונטנית של מצב זה בהשוואה לאלו הנולדים במצג ראש.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!