נטילת פרוקטוז ביחד עם גלוקוז בזמן פעילות גופנית מביאה לשיפור ניצול הסוכר והלקטט ע”י השרירים, כך מדווחים חוקרים משוויץ במאמר חדש שפורסם ב-American Journal of Clinical Nutrition.
החוקרים מצאו כי במהלך פעילות גופנית, מרבית הפרוקטוז שנצרך מומר ללקטט, שלאחר מכן משתחרר למחזור הדם הסיסטמי ועובר חמצון ברקמות שונות, ככל הנראה בשרירים. ממצאים אלו עולים בקנה אחד עם שיפור מעבר הסובסטרט לשריר כאשר פרוקטוז ניתן ביחד עם פרוקטוז בזמן פעילות גופנית.
החוקרים העריכו את ההשפעות המטבוליות של צריכת כמות דומה של גלוקוז או תערובת גלוקוז עם פרוקטוז בשבעה גברים מאומנים-היטב בזמן פעילות גופנית.
לאחר מחזור מוקדם במהלכו העריכו החוקרים את VO2max (צריכת החמצן המקסימאלית) או MAP (Maximal Aerobic Power), הספורטאים עברו שלושה מחזורים תת-מקסימאליים במשך 120 דקות, אחד עם גלוקוז ושניים עם תערובת גלוקוז עם פרוקטוז.
ריכוז הלקטט בדם ירד מעט ונותר יציב במהלך פעילות גופנית עם גלוקוז, אך עלה משמעותית עם תערובת גלוקוז עם פרוקטוז, בעוד שריכוז הגלוקוז והאינסולין בדם לא היו שונים משמעותית במהלך פעילות גופנית.
עם צריכת גלוקוז, ממדידת חמצון לקטט במהלך פעילות גופנית עלה כי גלוקונאוגנזה כבדית מלקטט הייתה זניחה. ריכוז הלקטט בדם היה גבוה יותר עם תערובת גלוקוז עם פרוקטוז, אך גלוקונאוגנזה כבדית מלקטט נותרה זניחה.
מנגד, גלוקונאוגנזה מפרוקטוז והמרת פרוקטוז ללקטט עלתה משמעותית עם תערובת גלוקוז עם פרוקטוז.
יחס השחלוף הנשימתי היה גם הוא גבוה יותר משמעותית במהלך פעילות גופנית עם תערובת פרוקטוז עם גלוקוז, בהשוואה לגלוקוז.
החוקרים קוראים לערוך מחקרים נוספים בנושא, במטרה לזהת את אלו הצפויים לתועלת משילוב גלוקוז עם פרוקטוז. אך בשלב זה, התערובת נשמרת לספורטאים העוסקים בפעילות גופנית בעצימות גבוהה, דוגמת רכיבה על אופניים או ריצה למרחקים ארוכים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!