ממחקר חדש שפורסם בכתב העת British Journal of Obstetrics and Gynecology עולה כי ביצוע חיתוך חיץ (Episiotomy) עמוק וארוך יותר, כמו גם מרחק גדול יותר מקו האמצע לנקודת החיתוך, מלווים כולם בהפחתת הסיכון לפציעות מיילדותיות בסוגר פי הטבעת (ובאנגלית, OASIS או Obstetric Anal Sphincter Injuries).
לדברי החוקרים, OASIS הן מהסיבות הנפוצות ביותר לאי-נקיטת צואה בנשים. חיתוך החיץ מבוצע ב-12-15% מהלידות ומסייע בצמצום הסיכון לפציעות אלו. עם זאת, ישנן מספר טכניקות לביצוע חיתוך החיץ, עם שונות בנקודות החיתוך ובזווית ביצוע החתך, עם הבדלים בתוצאות. במחקר הנוכחי ביקשו החוקרים לקבוע את הקשר בין הזווית, האורך, העומק ונקודת החיתוך ובין נזקים לסוגר פי הטבעת.
החוקרים השוו את הנתונים אודות 37 נשים שעברו לידה נרתיקית וחיתוך החיץ עם פציעות של סוגר פי הטבעת בלידה והשוו אותם אל מול 37 נשים דומות ללא פציעות אלו.
עם כל עליה של 5.5 מ”מ בעומק החתך נרשמה ירידה של 70% בסיכון ל-OASIS (יחס סיכויים של 0.30, p=0.01). בדומה, עם כל עליה של 4.5 מ”מ במרחק מקו האמצע לנקודת החתך, נרשמה ירידה של 56% בסיכון ל-OASIS (יחס סיכויים של 0.44, p=0.04). בנוסף, עבור כל עליה של 5 מ”מ באורך החתך, נרשמה ירידה של 75% בסיכון ל-OASIS (יחס סיכויים של 0.25, p=0.01).
גם לזווית החתך ביחס לקו האמצע הייתה חשיבות, עם עליה של פי תשע בסיכון ל-OASIS (p=0.04) במידה והזווית הייתה קטנה מ-15 מעלות או גדולה מ-60 מעלות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי עומק ואורך החתך היו הגורמים החשובים ביותר הקשורים בסיכון מופחת ל-OASIS בהשוואה לנקודת החתך.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!