מתוצאות סקירה חדשה שפורסמו בכתב העת Thrombosis and Heamostasis עולה כי קיימים הבדלים מסוימים ביעילות ובבטיחות של נוגדי-טסיות חדשים (Prasugrel, Ticagrelor ו-Clopidogrel במינון גבוה).
לדברי החוקרים, מאחר שטיפולים חדשים בנוגדי-טסיות נבחנו בעיקר בהשוואה לטיפול בקלופידוגרל במינון סטנדרטי, לא נערכה השוואה ישירה בין אפשרויות הטיפול השונות הללו. לפיכך, הם ביקשו להשוות באופן עקיף את היעילות והבטיחות של תכשירים אלו בחולים המיועדים לצנתור כלילי (PCI או Percutaneous Coronary Intervention).
במסגרת המחקר ערכו החוקרים חיפוש במאגרי נתונים אלקטרוניים, במטרה לאסוף מחקרים אקראיים ומבוקרים שערכו השוואה ראש-בראש. הם ערכו מטה-אנליזה באמצעות מודלים סטטיסטיים ותוך תקנון למשך תקופת המעקב. בסיכומו של דבר, זוהו 14 מחקרים אקראיים ומבוקרים שנכללו בסקירה (9 מחקרים להשוואה בין קלופידוגרל במינון גבוה ומינון סטנדרטי,; 2 מחקרים להשוואת Prasugrel אל מול קלופידוגרל במינון גבוה; 2 מחקרים להשוואת Prasugrel אל מול קלופידוגרל במינון סטנדרטי; מחקר אחד להשוואת Ticagrelor אל מול קלופידוגרל במינון סטנדרטי).
מהתוצאות עולה כי אין הבדל מובהק סטטיסטית במדדי היעילות של הטיפולים, למעט תרומבוזיס של התומכן, עם עדיפות לטיפול ב- Prasugrel (בהשוואה ל-Ticagrelor, יחס סיכויים של 0.63; בהשוואה לקלופידוגרל במינון-גבוה, יחס סיכויים של 0.70). עם Prasugrel הסיכון לדימום היה דומה לזה של טיפול בקלופידוגרל במינון גבוה, אך עם שיעור גבוה יותר של דימומים מג’וריים (יחס סיכויים של 1.43) ודימומים מג’וריים או מינוריים (יחס סיכויים של 1.36) בהשוואה ל-Ticagrelor.
הטיפול ב-Ticagrelor לווה גם בפחות דימומים מג’וריים או מינוריים, בהשוואה לקלופידוגרל במינון-גבוה (יחס סיכויים של 0.81). לא תוארו הבדלים בין שלושת הטיפולים בדימומים מג’וריים על-רקע ניתוח מעקפים של העורקים הכליליים.
הממצאים אושרו בניתוח לפי תתי-קבוצות שכלל רק חולים עם תסמונת כלילית חדה.
בהעדר מחקרים להשוואה ישירה, מטה האנליזה מציעה הבדלים אפשריים ביעילות ובסיכון לדימומים בגישות הטיפול החדשות בנוגדי-טסיות ועשויה לתרום להבנה טובה יותר של התכונות התרפויטיות השונות של תכשירים אלו.
Thromb Haemost. 2012 May 25;108(2).
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!