מתוצאות מטה-אנליזה חדשה, שפורסמו בכתב העת American Journal of Cardiology, עולה כי הסיכון לדימום עם טיפול ב-Rivaroxaban (קסרלטו) אינו גבוה יותר מהטיפול באנטגוניסטים לוויטמין K.
מהסקירה שכללה חמישה מחקרים אקראיים ומבוקרים עולה כי למעשה, הטיפול בקסרלטו לווה בסיכון נמוך ב-52% לדימומים, וסיכון מופחת לדימום תוך-גולגולתי, בהשוואה לטיפול באנטגוניסטים לוויטמין K.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי Rivaroxaban הינו אחד מנוגדי הקרישה החדשים, שבניגוד לאנטגוניסטים לוויטמין K, אינו דורש ניטור תכוף. התרופה אושרה בארצות הברית בשנת 2011 למניעת אירועים מוחיים בחולים עם פרפור פרוזדורים ובשנת 2012 אושרה לטיפול בפקקת ורידים עמוקים או תסחיף ריאתי, וכן הפחתת הסיכון להישנות פקקת ורידים עמוקים או תסחיף ריאתי.
הסקירה כללה נתונים מחמישה מחקרים עם כ-23,000 חולים עם פרפור פרוזדורים, שאינו על-רקע מחלת מסתמים (כ-14,000 חולים), פקקת ורידים עמוקים (כ-4,000 משתתפים), או תסחיף ריאתי תסמיני (כ-4,800 חולים).
הסיכון היחסי לדימום לא-מג’ורי בעל חשיבות קלינית או מג’ורי לא היה מובהק סטטיסטית במטופלים ב-Rivaroxaban, בהשוואה לאנטגוניסטים לוויטמין K. ההבדל בשיעורי התמותה מכל-סיבה גם כן לא היה מובהק סטטיסטית.
עם זאת, בחולים שטופלו ב-Rivaroxabam הסיכון לדימומים פטאליים היה נמוך יותר משמעותית (סיכון יחסי של 0.48). הטיפול בקסרלטו לווה בסיכון מופחת לדימום תוך-גולגולתי בשני מחקרים שבחנו תוצא זה.
למרות שהחוקרים לא בחנו את המנגנון, אחד ההסברים האפשריים לסיכון המופחת לדימומים פטאליים עם Rivaroxabam נובע מכך שחולים הנוטלים אנטגוניסטים לוויטמין K היו מעבר לטווח התרפויטי בחלק גדול מהזמן.
החוקרים מדווחים כי לאור ירידה בסיכון לדימומים פטאליים והעדר עליה במרבית סיבוכי הדמם, הממצאים תומכים בבטיחות הטיפול התרופתי בכל הנוגע לסיכון לדימומים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!