במאמר חדש שפורסם בכתב העת JAMA ביקשו חוקרים לקבוע אם הטיפול בסטטינים מביא להפחתת שיעור מחלות לב וכלי דם כאשר ניתן במסגרת מניעה ראשונית ומהנתונים עולה כי טיפול זה מלווה בירידה בשיעורי התמותה מכל-סיבה, אירועים וסקולאריים מג’וריים ורה-וסקולריזציה, בהשוואה לפלסבו.

החוקרים מוסיפים כי הטיפול בסטטינים אינן מלווה בעליה בשכיחות תופעות לוואי מסכנות-חיים, דוגמת מחלות ממאירות.

ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי הטיפול בסטטינים הביא להפחתת שיעור האירועים הקרדיווסקולאריים בחולים עם וללא עדות למחלות לב וכלי דם. בשנים האחרונות נרשמה עליה בטיפול בסטטינים מ-16 מיליון אמריקאים בשנת 2000 ל-30 מיליון אמריקאים בשנת 2005. במהלך תקופה זו, ההוצאות לטיפול בסטטינים עלו מ-7.7 מיליארד דולרים ל-19.7 מיליארד דולרים. באנגליה, מספר המרשמים לטיפול בסטטינים עלה בהיקף של פי חמש ל-61 מיליון מרשמים בכל שנה משנת 2001 לשנת 2011, בעלות של 870 מיליון דולרים. לאור העליה הניכרת בעלויות, החוקרים ביקשו לסכם את התועלת והנזקים האפשריים של הטיפול בסטטינים במסגרת מניעה ראשונית, בעיקר בחולים בסיכון נמוך לאירועים קרדיווסקולאריים.

החוקרים מדווחים כי Pravastatin הייתה נפוצה בשימוש במחקרים שארכו 2-5 שנים. האיכות הכוללת של המחקרים הייתה גבוהה וכולם היו במימון חברות תרופות. שלושה מחקרים, שהיו אחראיים ל-47% מכלל המדגם, הופסקו בשלב מוקדם לאור ירידה משמעותית בתוצא העיקרי.

טיפול בסטטינים בהשוואה לפלסבו/ביקורת הביאו לירידה של 39 מ”ג לד”ל בערכי LDL ולוו בשיעור נמוך יותר של מקרי תמותה מכל-סיבה (סיכון יחסי של 0.86, מספר חולים נדרש לטיפול של חמישה חולים), שילוב אירועים קרדיווסקולאריים פטאליים ולא-פטאליים (סיכון יחסי של 0.75, מספר חולים נדרש לטיפול של 49 חולים), שילוב של מחלת לב כלילית פטאלית ולא-פטאלית (סיכון יחסי של 0.73, מספר חולים נדרש לטיפול של 88 חולים) ושילוב של אירוע מוחי פטאלי ולא-פטאלי (סיכון יחסי של 0.78, מספר חולים נדרש לטיפול של 155 חולים). הטיפול בסטטינים לווה בירידה בשיעורי רה-וסקולריזציה כלילית (סיכון יחסי של 0.62, מספר חולים נדרש לטיפול של 96 חולים). במחקרים אלו, חציון שיעור האירועים הקרדיווסקולאריים בקבוצת הביקורת עמד על 15% במהלך עשר שנים.

ההיארעות של מחלות ממאירות, כאבי שרירים, רבדומיוליזיס, עליה באנזימי כבד, פגיעה בתפקוד הכלייתי, או דלקת מפרקים, לא הייתה שונה בין הקבוצות, אם כי לא כל המחקרים דיווחו באופן מלא על תוצאים אלו. שיעור תופעות הלוואי (17%) ושיעורי הפסקת הטיפול (12%) היו דומים בקבוצת הסטטינים ובקבוצת הפלסבו/ביקורת. סיכן מוגבר לסוכרת תועד באחד משני מחקרים שדיווחו על התוצא הנ”ל (סיכון יחסי של 1.18, מספר חולים נדרש לטיפול של 189 חולים). הסיכון לאירוע מוחי המורגי היה גבוה יותר בקרב מטופלים בסטטינים, אך אף אחד מהמחקרים האינדיבידואליים לא פרסם תוצאות בנושא זה.

בסיכומו של דבר, מהתוצאות עולה כי התועלת של טיפול בסטטינים עולה על הסיכון לסיבוכים מסכני-חיים.

JAMA. Published online November 25, 2013