לחץ תוך עייני מוגבר הינו גורם סיכון חשוב של הופעת ולהתקדמות גלאוקומה. הסיכון להתפתחות גלאוקומה באוכלוסייה בריאה גדל ב- 16 אחוזים עבור כל 1 מ”מ כספית של לחץ תוך עייני מוגבר. ידוע רק מעט על הקשר בין קבלת טיפול תרופתי סיסטמי, למעט חוסמי בטא, לבין הלחץ התוך עייני. אם לתרופות סיסטמיות יש אכן השפעה על הלחץ התוך עייני, הדבר עשוי להבהיר מנגנונים פיזיולוגיים או פתולוגיים המשפיעים על הלחץ התוך עייני ועשוי לעזור לטיפול בחולי גלאוקומה בעלי תחלואה נילווה. בנוסף לכך, עבור תרופות סיסטמיות אשר נמצא ששימוש בהן משפיע על הסיכון לפתח גלאוקומה, כמו סטטינים (statins ), או חוסמי תעלות קלציום (calcium channel blockers ), יהיה מעניין לדעת אם השימוש בתרופות אלה משפיע על הלחץ התוך עייני בלבד או משפיע על הסיכון לפתח גלאוקומה ללא תלות בלחץ התוך עייני. עד עתה אין אף מחקר תלוי אוכלוסייה אשר בדק באופן סדור את הקשר בין קבוצות שכיחות של תרופות סיסטמיות ובין הלחץ התוך עייני. המטרה של המחקר הנוכחי היא לבדוק את הקשרים בין שימוש בתרופות סיסטמיות שכיחות לבין הלחץ התוך עייני באוכלוסייה בריטית של גברים ונשים.
החוקרים היו מבריטניה, מהמחלקה לבריאות הציבור ולטיפול ראשוני של המכון לבריאות הציבור של בית הספר לרפואה קלינית של אוניברסיטת קמברידג’, מהאגף לגנטיקה ואפידמיולוגיה של UCL Institute of Ophthalmology בלונדון, ממחלקת העיניים של Norfolk & Norwich University Hospital בנורוויץ, מה- NIHR Biomedical Research Centre, Moorfields Eye Hospital NHS Foundation Trust and UCL Institute of Ophthalmology בלונדון, וכן מ- MRC Epidemiology Unit, Institute of Metabolic Science, Addenbrookes Hospital בלונדון. במחקר נכללו 7093 משתתפים מה- European Prospective Investigation into Cancere Norfolk Eye Study . הקריטריונים לאי הכללה היו היסטוריה של טיפול בגלאוקומה (תרופתי, לייזר או ניתוח), אסימטריה של יותר מ- 5 מ”מ בלחץ התוך עייני בשתי העיניים, וחוסר נתונים. הגיל הממוצע של המשתתפים היה 68 שנים ו- 56 אחוזים מהם היו נשים. הלחץ התוך עייני נבדק באמצעות Ocular Response Analyzer . שלוש קריאות נלקחו מכל עין והשתמשו בסיגנל הטוב ביותר של ה- Goldmann-correlated IOP value . המשתתפים התבקשו להביא את כל התרופות בהן הם משתמשים וכל התיעוד הרפואי שברשותם בנוגע לבדיקות שעברו. כל המידע תועד. קבוצות התרופות שנבדקו היו angiotensin-converting enzyme inhibitors , angiotensin-receptor blockers , חוסמי אלפא, חוסמי בטא, חוסמי תעלות קלציום, דיורטיקה, ניטרטים, סטטינים, אינסולין, sulfonylureas , אספירין ותרופות אחרות נוגדי דלקת לא סטרואידים. נבדקו הקשרים בין השימוש בתרופות השונות לבין הלחץ התוך עייני תוך שימוש במודלים סטטיסטיים מגוונים תוך כדי תיקון לגיל, מגדר, ואינדקס מסת הגוף. המודלים שכללו תרופות לסוכרת כללו תיקון לרמות של glycosylated hemoglobin . התוצא העיקרי היה הלחץ התוך עייני הממוצע בעיניים הימניות ובעיניים השמאליות.
נמצא ששימוש בחוסמי בטא ובדיורטיקה היה קשור באופן בלתי תלוי עם לחץ תוך עייני נמוך יותר. הקשר בין שימוש בסטטינים או באספירין לבין לחץ תוך עייני הפסיק להיות משמעותי כאשר בוצע תיקון לשימוש בחוסמי בטא. מסקנת החוקרים בעקבות מחקר מבוסס אוכלוסיה ראשון זה, היא שיש שוני משמעותי מבחינה סטטיסטית בלחץ התוך עייני בקרב המשתמשים בתרופות ממשפחת חוסמי בטא או בניטרטים. הלחץ התוך עייני הנמוך יותר שנמצא במשתתפים שטופלו בסטטינים או באספירין הוסבר על ידי השימוש המקביל גם בחוסמי בטא. לתוצאות המחקר יש משמעויות לגבי הטיפול בחולי גלאוקומה שיש להם גם תחלואה נוספת, והם עשויים להבהיר תהליכים פתופיזיולוגיים המשפיעים על הלחץ התוך עייני.
Khawaja AP, Chan MPY, Broadway DC, Garway-Heath DF, Luben R, Yip JLY, Hayat S, Wareham NJ, Khaw KT, Foster PJ:
Systemic Medication and Intraocular Pressure in a British Population.
The EPIC-Norfolk Eye Study.
Ophthalmology 2014;121:1501-1507.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!