מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת New England Journal of Medicine עולה כי בקרב חולים בסיכון גבוה לדימומים המיועדים להתערבות כלילית מילעורית, השימוש בתומכנים מצופי Umirolimus ללא-פולימרים נמצא עדיף על תומכני מתכת ערומים בכל הנוגע לבטיחות והיעילות, כאשר לאחר הכנסת התומכן החולים נטלו טיפול נוגד-טסיות משולב למשך חודש.
ברקע למחקר מסבירים החוקרים כי בחולים בסיכון גבוה לדימום העוברים התערבות כלילית מילעורית, בוחרים לעיתים קרובות בהכנסת תומכני מתכת ערומים ולאחר מכן טיפול נוגד-טסיות משולב במשך חודש. כעת הם ביקשו לבחון את התוצאות לאחר הכנסת תומכנים מצופי-תרופה (Umirolimus), ללא-פולימרים, לתוך דופן כלי הדם לאורך תקופה של חודש אחד.
מדובר במחקר אקראי, כפל-סמיות, במהלכו נערכה השוואה בין תומכן מצופה-תרופה עם תומכן מתכת ערום קטן מאוד בחולים בסיכון גבוה לדימום, שהשלימו התערבות כלילית מילעורית. כל המשתתפים השלימו חודש טיפול נוגד-טסיות משולב. תוצא הבטיחות העיקרי כלל שילוב של תמותה לבבית, אוטם שריר הלב, או תרומבוזיס של התומכן. תוצא היעילות העיקרי כלל החלטה קלינית לרה-וסקולריזציה של נגע המטרה.
מדגם המחקר כלל 2,466 משתתפים. לאחר 390 ימים, תוצא הבטיחות העיקרי תועד ב-112 חולים (9.4%) בקבוצת ההתערבות וב-154 חולים (12.9%) בקבוצת הביקורת (הבדל של 3.6- נקודות אחוז, יחס סיכון של 0.71, p<0.001 להעדר-נחיתות ו-p=0005 לעדיפות). במהלך אותה תקופת זמן, רה-וסקולריזציה של נגע המטרה נדרשה ב-59 חולים (5.1%) בקבוצת ההתערבות וב-113 חולים (9.8%) בקבוצת הביקורת (הבדל של 4.8 נקודות אחוז, יחס סיכון של 0.50, p<0.001).
החוקרים מסכמים וכותבים כי מהנתונים עולה כי בחולים בסיכון גבוה לדימום, השימוש בתומכן מצופה Umirolimus, ללא-פולימרים, נמצא עדיף על תומכן מתכת ערום.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!