מתוצאות מחקר חדש, שפורסמו במהלך חודש אפריל בכתב העת JAMA Cardiology, עולה כי לא כל גישות ההחייאה לאחר דום לב באשפוז מובילות לתוצאות דומות מבחינת שיעורי ההישרדות. במחקר שכלל 131 בתי חולים בארצות הברית עלה כי רק שלוש גישות נקשרו בקשר מובהק עם עליה משמעותית בהישרדות לאחר תקנון רב-משתנים. גישות אלו כללו מעקב הדוק אחר הפרעות בעיסויי חזה; הכשרה מתאימה בביצוע החייאה, כפי שדווח על-ידי הצוות, וסקירות תדירות של מקרים של דום לב.
במחקר הנוכחי בחנו החוקרים את תוצאות סקר מבתי חולים שלקחו חלק במאגר Get With the Guidelines-Resuscitation Registry. בתקופה שבין ינואר 2012 ועד דצמבר 2013, בכולם תועדו לפחות 20 מקרי דום לב בבית חולים.
למרות ששיעורי ההישרדות המתוקנים לסיכון השתנו משמעותית בין בתי חולים, השיעור החציוני עמד על 23.7%. יחס הסיכויים הממוצע המתוקן להישרדות עמד על 1.47.
לאחר שבתי החולים סווגו לחמישונים על-בסיס שיעורי ההישרדות, באלו בראש הרשימה חציון ההישרדות עמד על 31% לעומת 19%, בהשוואה לאלו בקצה התחתון. גורמים הקשורים במטופל, מיקום גיאוגרפי, מספר מיטות ואזור עירוני/כפרי לא היו שונים משמעותית בין חמישון עליון, אמצעי או תחתון. עם זאת, בחמישון העליון תועדו יותר בתי חולים אוניברסיטאיים.
כאשר החוקרים בחנו גישות החייאה ספציפיות, יחס הסיכויים המתוקן להישרדות לאחר דום לב עמד על 8.55 כאשר מקרי דום לב נבחנו על-בסיס חודשי ועל 6.85 כאשר ההערכות נערכו על-בסיס רבעוני, 3.23 כאשר ההכשרה הוגדרה כהולמת ו-2.71 כאשר בוצע ניטור אחר עצירות בעיסויי חזה.
פחות מ-35% מכלל בתי החולים המשתתפים בתכנית דיווחו על ניטור אחר עצירות בעיסויי חזה אך למעלה מ-50% מבתי החולים בחמישון העליון דיווחו על ביצוע צעד זה.
החוקרים כותבים כי כלים אלו עשויים לשפר את תוצאות הטיפול, בעיקר בבתי חולים בחמישון התחתון.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!