בכנס השנתי מטעם ה-AACE (American Association of Clinical Endocrinologists) מדווחים חוקרים על דיווח מקרה וסקירה ספרותית, מהם עולה כי RFA (Radiofrequency Ablation) הינה חלופה אפשרית לניתוח כריתת אדרנל בחולים עם גידולי אדרנל, שאינם מועמדים טובים להתערבות ניתוחית.
החוקרים מתארים מקרה של מטופלת ראשונה שהשלימה פרוצדורת RFA לטיפול בגידול אדרנל. מדובר באישה בת 65 שנים עם היסטוריה של מחלות רקע, כולל יתר לחץ דם וסוכרת מסוג 2, שאובחנה עם גידול אדרנל מפריש קורטיזול ותסמונת קושינג. החולה הייתה מיועדת לניתוח כריתת אדרנל, אך ממצאים תוך-ניתוחיים ונגעים בכבד לא אפשרו השלמת הפרוצדורה.
החולה טופלה במשך שבועיים בחסמי אלפא וחסמי ביתא לפני השלמת RFA בהנחיית CT לטיפול בגוש באדרנל הימני. תחת הנחיית CT הוכנס פרוב עם אזור אבלציה של 3.5 ס”מ.
החולה לא סבלה מסיבוכים במהלך הפרוצדורה או אובדן דם ורק טופלה תרופתית להקלה על כאב לאחר הפרוצדורה טרם שחרור, לאחר מעקב במשך 23 שעות לאחר הפרוצדורה. בהמשך חל שיפור בגודל הנגע האדרנלי עם שיפור קליני וביוכימי דרמטי לאחר הפרוצדורה.
החוקרים כותבים כי עד היום לא נערכו מחקרים אקראיים ומבוקרים להשוואת הבטיחות, יעילו ותועלת הישרדותית של כריתת אדרנל לעומת אבלציה באמצעות גלי קול, אך יש מספר דיווחים רטרוספקטיביים אודות הפרוצדורה במספר חולים קטן, עם הדגמת רזולוציה מלאה של הממצאים המעבדתיים החריגים והתסמינים הקליניים.
הדיווח הראשון הוא משנת 2003 בו פורסם על תוצאות מחקר להערכת RFA ב-15 חולים עם קרצינומה של קורטקס האדרנל. בשמונה חולים לא תועדה גדילה של הגידול במהלך מעקב ממוצע של 10 חודשים ובשמונה מבין 12 גידולים שהיו קטנים מ-5 ס”מ בתחילת הדרך, תועד אובדן מלא של ההאדרה וירידה בגודל הגידול.
דיווח רטרוספקטיבי נוסף כלל 13 חולים עם גידול מפריש באדרנל, כאשר בכל המקרים הללו תועדה רזולוציה מלאה של האבנורמליות המעבדתית והתסמינים הקליניים לאחר מעקב ממוצע של 21 חודשים.
מחקר שפורסם בשנת 2015 עקב אחר תשעה חולים עם תסמונת קון ושני חולים עם תסמונת קושינג במשך 12 שבועות לאחר אבלציה. בשמונה מבין תשעת החולים עם תסמונת קון תועדו רמות אלדוסטרון תקינות בדם, ובכל החולים עם תסמונת קושינג תועדה התנרמלות של רמות קורטיזול בדם וברוק. ירידה משמעותית תוארה גם בלחץ הדם עם ירידה במספר התרופות לאיזון לחץ דם.
מספר מחקרים גם הדגימו את התועלת של RFA בגרורות אדרנל, אם כי הנתונים יותר וריאבילים וכוללים מספר הערכות רטרוספקטיביות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בשלב זה אין מספיק עדויות בכדי לקבוע מהי גישת הטיפול המקומי הטובה ביותר במקרים של גרורות מבודדות לאדרנל. הם ממליצים על כריתת אדרנל כטיפול סביב בחולים מתאימים, עם קרינה סטריאוטקטית כחלופה תקפה לחולים שאינם מועמדים לניתוח. עם זאת, הם לא ממליצים על פרוצדורות אבלציה באמצעות צנתר, כולל RFA, עד השלמת מחקרים נוספים.
Endocr Pract. 2016;22
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!