מנתונים חדשים שפורסמו בכתב העת The Lancet עולה כי ניטור תפקוד טסיות עם התאמת הטיפול בנוגדי-טסיות לא הובילה לשיפור התוצאות הקליניות בקשישים לאחר הכנסת תומכן בשל תסמונת כלילית חדה.
החוקרים השלימו מחקר רב-מרכזי, בתווית-פתוחה, אקראי-מבוקר, להערכת עדיפות ב-35 מרכזים בצרפת. חולים בגילאי 75 שנים ומעלה לאחר הכנסת תומכן כלילי בשל תסמונת כלילית חדה חולקו באקראי לטיפול פומי ב-Prasugrel במינון 5 מ”ג ביום עם התאמת מינון או תרופה במקרה של תגובה לא-הולמת (קבוצת ניטור), או לטיפול ב-Prasugrel במינון 5 מ”ג ביום ללא ניטור או התאמת טיפול (קבוצת ביקורת). בדיקת תפקוד הטסיות בוצעה 14 ימים לאחר ההקצאה האקראית ושוב 14 ימים לאחר התאמת טיפול בקבוצת הניטור.
תוצא הסיום העיקרי כלל משלב של תמותה קרדיווסקולארית, אוטם שריר הלב, אירוע מוחי, תרומבוזיס של התומכן, רה-וסקולריזציה דחופה וסיבוכי דמם לאחר 12 חודשי מעקב.
בתקופה שבין 27 במרץ, 2012, ועד 19 במאי, 2015, חולקו באקראי 877 חולים לקבוצת ניטור (442 חולים) או ביקורת (435 חולים). תוצא הסיום העיקרי תועד ב-120 חולים (28%) בקבוצת הניטור, בהשוואה ל-123 חולים (28%) בקבוצת הביקורת (יחס סיכון של 1.003, p=0.98). שיעור אירועי דמם לא היה שונה משמעותית בין הקבוצות.
החוקרים מסכמים וכותבים כי בדיקת תפקוד הטסיות עשויה לשמש במרכזים רבים והנחיות בינלאומיות עשויות להמשיך ולתמוך באפשרות זו, אך ממצאי המחקר הנוכחי אינם תומכים בגישה זו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!