ממחקר חדש עולה, כי מתן אסטרוגן טרנסדרמלי (באמצעות פאצ’) עדיף על פני מתן פומי בנשים עם תסמונת מטבולית הסובלות מתסמיני גיל המעבר, מאחר וטיפול פומי עלול להחמיר תנגודת לאינסולין ופרמטרים הקשורים לאדיפונקטין.
במסגרת המחקר, 50 נשים לאחר גיל המעבר (גיל ממוצע 54 שנים) הסובלות מעודף משקל ומתסמונת מטבולית, חולקו באקראי לטיפול פומי או טרנסדרמלי באסטרוגן למשך 12 שבועות.
החוקרים בצעו בדיקות דם בצום לפני ולאחר הטיפול למדידת רמות גלוקוז, אינסולין, פרופיל שומנים, אדיפונקטין, לפטין, רזיסטין וגרלין. בנוסף, המשתתפות עברו מבחן סבילות לגלוקוז ומבחן סבילות לאינסולין תוך-וורידי.
נמצא, כי בקבוצת האסטרוגן הפומי הייתה החמרה משמעותית במרקרים לעמידות לאינסולין. בנוסף, צוות החוקרים מצא ירידה משמעותית ביחס גלוקוז-אינסולין ובאינדקס הכמותי לרגישות לאינסולין, ועלייה משמעותית באינסולין הבסיסי.
שינויים משמעותיים נוספים בקבוצת האסטרוגן האוראלי כללו עלייה ברמות HDL ולפטין, בזמן שאדיפונקטין נותר ללא שינוי. בנוסף, נצפתה עלייה ברזיסטין וירידה ברמות הבסיס של גרלין.
בניגוד לכך, לא נצפו שינויים משמעותיים בפרמטרים לתנגודת לאינסולין לאחר מתן אסטרוגן טרנסדרמלי, למעט ירידה ביחס גלוקוז-עמידות לאינסולין.
נשים בקבוצת האסטרוגן הטרנסדרמלי לא הראו שינויים בלפטין או רזיסטין, בעוד שהיו עליות משמעותיות באדיפונקטין וירידה ברמות גרלין. לא נצפו שינויים בפרמטרים השומניים.
על אף שיש צורך במחקרים ארוכי טווח בטרם יוכלו להינתן המלצות, החוקרים מציינים, כי על-פי הממצאים יש לטפל באסטרוגן במתן טרנסדרמלי בנשים שמנות הסובלות מתסמונת מטבולית.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!