ממחקר שפורסם ב-BJU International עולה כי התערבויות התנהגותיות ראשוניות אינן מביאות לתוצאות משביעות רצון בנשים עם סטרס אורודינמי או אי-נקיטת שתן משולבת. טיפול ברצפת שרירי האגן עשוי לשפר את מדדי התפקוד של רצפת האגן. עם זאת, שיפורים אלו אינם יביאו בהכרח לשיפורים משמעותיים בתסמינים האורינריים.
הסברה היא שטיפולים בשרירי רצפת האגן ו-Vaginal Cone Therapy משפרים את תסמיני בריחת שתן במאמץ, אך המחקרים שבחנו את יעילות הטיפול סבלו ממגבלות שונות.
החוקרים השווה את הטיפול בשרירי רצפת האגן ו-Vaginal Cone Therapy, עם טיפול ראשוני סטנדרטי בנשים שהשלימו התערבות התנהגותית ראשונית, שכללה ייעוץ בנושא צריכת נוזלים, צריכת קפאין, חינוך מחדש של השלפוחית, מודעות לרצפת האגן, וירידה במשקל.
מבין 238 הנשים שהחלו את המחקר, 231 נותרו עד לתום תקופת המעקב של 3 חודשים. כל המשתתפות היו בגיל 40, או יותר.
כל שלוש קבוצות הנשים זכו לירידה בתכיפות הממוצעת של אירועי אי-נקיטת שתן, אך לא נרשמו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות.
בדומה, מהתוצאות עולה כי התוצאות שדווחו ע”י החולות לאחר 3 חודשים, והשיפור בתוצאות במהלך תקופת המחקר, לא השתנו משמעותית בין שלוש הקבוצות, לאחר תיקנון למצב ההתחלתי.
שיפורים בתפקוד רצפת האגן היו טובים יותר באופן משמעותי בקבוצת המשתתפות שקיבלו טיפול המכוון לשרירי רצפת האגן, בהשוואה ל-Vaginal Cone Therapy או קבוצות ביקורת. לא זוהו הבדלים בין Vaginal Cone Therapy ובין קבוצות הביקורת.
לא היה הבדל סטטיסטי בין הקבוצות מבחינת איכות החיים, תפיסה אינדיבידואלית של הבעיה, או שביעות רצון מהתסמינים הנוכחיים למשך שארית חייהם.
נשים עם בריחת שתן במאמץ, או הפרעה משולבת של אי-נקיטת שתן, גם לאחר טיפול ראשוני, עשויות להרוויח מטיפולים נוספים המכוונים לרצפת האגן. אולם, טיפול בשרירים רצפת האגן אינו עדיף משמעותית על Vaginal Cone Therapy, או מודעות לרצפת האגן (ביקורת), בהורדת התסמינים האורינריים.
החוקרים מוסיפים כי כל שיפור צפוי להיות קשור לזמן שהושקע עם המטפל והמוטיבציה והתמיכה שניתנה. אין להמעיט בערכו של חשיבות הקשר הטיפולי, עם דגש על מוטיבציה ותמיכה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!