המכניזם, האיבחון והניהול של אסתמה חריפה במבוגרים

תקציר: בשנים האחרונות ישנה עלייה בשיעור הילדים החולים באסתמה וניתן לצפות שבעתיד שיעור המבוגרים עם אסתמה קשה ועמידה לטיפול יגבר גם-כן. ההתקדמות בהבנת המנגנונים האימונולוגים והגנטים העומדים בבסיס המחלה, משפרים את יכולתנו להבין את הפתוגנזה שלה ואת הפנוטיפים השונים הכלולים בהגדרה הרחבה של “אסתמה עמידה לטיפול”. חשוב לאבחן מקרים קשים מוקדם, בכדי להתאים את הטיפול כנדרש. בצד הימנעות מגורמים המחמירים את המחלה ומביאים להתלקחויות, חשוב להתאים טיפול תרופתי כרוני שייטיב את השליטה במחלה. עיקר הטיפול מורכב משילוב של סטרואידים בשאיפה, ואגוניסטים ארוכי פעולה של הקולטן בטא-2. אלטרנטיבות נוספות כוללות סטרואידים במתן פומי, חסמים של הקולטן ל- cysteinyl leukotriene ותאופילין (theophylline) בשחרור איטי. קיימים טיפולים אימונולוגיים חדשניים המראים תוצאות מבטיחות במחקרים ראשוניים.

מבוא: עד 10% מהחולים באסתמה סובלים ממחלה קשה, שאינה מגיבה לטיפול תרופתי מירבי הכולל סטרואידים. חולים אלו סובלים מפגיעה קשה באיכות החיים והם נמצאים בסיכון גבוה באופן ניכר לסיבוכים ולתמותה. מרבית המקרים מופיעים בילדות וקשורים באטופיה (atopy), אך ישנם מקרים המתגלים בגיל מאוחר ואלו לעיתים קרובות אינם קשורים בתסמינים אלרגיים. בשתי צורות המחלה ישנה הפרעה בתפקודם של תאי T-helper-2 ותהליכי remodelling של דרכי הנשימה.

פתוגנזה: ישנם גורמים סביבתיים הקשורים בהחמרה של מחלת האסתמה. אלרגנים דוגמת קרדית אבק הבית, מקקים ופטריות; זיהומים נשימתיים; זיהום אוויר ועישון; מביאים להחמרה של התסמינים. שימוש בתרופות מקבוצת ה- beta-blockers, חסמי- ACE ו- adenosine, ובייחוד NSAIDs ואספירין יכולים לגרום להחמרת המחלה.

חולים עם רגישות לאספירין נמצאים בסיכון גבוה לפתח מחלה קשה עם צורך בטיפול סטרואידלי פומי. כאשר ישנה טריאדה של אסתמה, ריניטיס (rhinitis) ו- flushing, המחלה קשורה ביצור יתר של cysteinyl leukotriene. חולים אלו מגיבים היטב לטיפול בחסמים של הקולטן ללויקוטריאנים (leukotrienes) דוגמת montelukast. (סינוגלייר) .

אסתמה קשה נקשרה לבעיות פסיכולוגיות ופסיכיאטריות, הפוגעות בהיענות לטיפול ומשפיעות על המחלה דרך מנגנונים נוספים. למחלה קשר למסלולים אנדוקריניים שונים מחלה קשה שכיחה יותר בנשים וישנו מתאם בין מחזור הוסת ובין הריון, לבין חומרת ההתקפים. פעילות יתר של בלוטת התריס יכולה להקשות על השליטה במחלה. קיום של ריניטיס כרונית, פוליפים אפיים וסינוסיטיס קשור באסתמה קשה יותר וטיפול במחלות אלו יכול להשפיע לטובה על חומרת האסתמה. במקרים רבים חולי אסתמה סובלים גם מ- gastro-esophageal reflux, אך אין הוכחה ברורה לכך שטיפול ברפלוקס מביא לשיפור בתסמיני המחלה.

מזה זמן רב ידוע כי בפתוגנזה של מחלת האסתמה בכלל מעורבים תאי T, ציטוקינים וכימוקינים שונים וכן תאי mast, בזופילים ואאוזינופילים. אולם, כיום סבורים כי במקרים של מחלה קשה ישנה דומיננטיות למנגנונים הקשורים בפעילות נויטרופילים, בהרס רקמתי וב- remodelling של דרכי אוויר. במחלה הקשה ישנה תגובה אימונית הדומה לריפוי של פצע כרוני, וישנה הפעלה של תהליכי דלקת כרוניים, רגישות לנזק חמצוני, ושינויים במבנה הרקמתי כולל התעבות של שכבת השריר החלק, יצירת כלי-דם, שקיעה של קולגן (collagen) ונזק לסיבי אלסטין (elastin). בעיה מרכזית במחלת אסתמה קשה הינה חוסר תגובה לסטרואידים. מספר מנגנונים הוצעו בהקשר זה, מחלבונים המפריעים לקישור התרופה לקולטן בגרעין התא, דרך בעיה בביטוי הגנים המופעלים על ידי התרופה, יכולת פחותה של התאים לייצר מתווכים נוגדי דלקת ועוד.

אבחנה: השלבים הראשונים באבחנה של מחלת אסתמה קשה כוללים את ביסוס האבחנה היסודית של אסתמה, שלילת תת-טיפול ובעיות בהיענות לטיפול, וזיהוי גורמים סביבתיים מחמירים.

במקרים רבים האבחנה ברורה למדי, אך ישנם פנוטיפים לא שגרתיים של המחלה, ובמקרים אלה יש לעיתים צורך בבירור מקיף הכולל תפקודי ריאות מפורטים, CT חזה ולעיתים גם metacholine bronchial provocation. ניתן לחפש אאוזינופילים ונויטרופילים בדגימת ליחה ולבצע תבחין nitric oxide באוויר הננשף. יש לבדוק  אם קיימים אטופיה, ריניטיס וסינוסיטיס, או רפלוקס. חשוב לשלול מחלות כגון bronchiolitis obliterans , bronchopulmonary allergic aspergillosis, Churg-Strauss syndrome ובעיות בתפקוד מיתרי הקול. ניתן לסווג את חומרת המחלה על-פי טבלאות מתאימות הכוללות התייחסות לטיפול התרופתי הדרוש לשליטה במחלה, ולתדירות וחומרת התסמינים. יש להכיר בסכנה הכרוכה בהתלקחויות של המחלה. גורמים המעידים על סיכון מוגבר לתמותה בהתקף כוללים: התקפים מסכני חיים בעברו של החולה, אשפוז בשנה האחרונה, אירוע של אינטובציה, בעיות נפשיות, מחלות רקע משמעותיות, הפחתה בטיפול הסטרואידלי שנעשתה לאחרונה והיענות ירודה לטיפול התרופתי.

טיפול: הטיפול במחלה כולל ניסיון להימנע מחשיפה לאלרגנים המעוררים התלקחויות, אך היעילות של מאמצים אלו מוגבלת. הטיפול התרופתי כולל שילוב של סטרואידים הניתנים בשאיפה ואגוניסטים ארוכי פעולה של הקולטן בטא-2 (long acting beta-2 agonistis). תרופות נוספות כוללות חסמים של הקולטן ל- cysteinyl leukotriene ותאופילין (theophylline) בשחרור איטי. במינון גבוה מאד של סטרואידים ישנה הפחתה ביעילות התרופה ועלייה בשיעור תופעות הלוואי ולכן יש להשתדל להימנע ממתן מינונים כאלו, בייחוד במטופלים מבוגרים. כאשר יש צורך ניתן לתת טיפול סטרואידלי פומי, רצוי במינון נמוך ככל האפשר. תחליפים לטיפול סטרואידלי כוללים methotrexate ו- cyclosporine A, אך הראיות בדבר היעילות של תרופות אלו מצומצמות. במקרים בהם ישנו חשד שהתלקחויות של המחלה קשורות בזיהום עם Chlamydia pneumonia, ניתן לטפל בעזרת מקרולידים (macrolides). מחקר ה- SMART מצא כי שימוש ב- long acting beta-2 agonistis ללא שילוב עם סטרואידים בשאיפה, היה כרוך בשיעור גבוה משמעותית של תמותה מהמחלה.

מחקרים נוספים מצאו כי יתכן שקיימת סכנה דומה גם בחולים המטופלים בסטרואידים בשאיפה. יש צורך במחקר נוסף בכדי להבהיר את סוגיית הבטיחות של תרופות מקבוצה זו. אגוניסטים קצרי פעולה של הקולטן בטא-2 צריכים לשמש לטיפול חריף בהתקפים, ותכיפות השימוש בהם משמשת כמדד להערכת מידת השליטה במחלה.

ישנן ראיות ראשוניות המראות כי הנוגדן ל- IgE, omalizumab, והקולטן המסיס

ל- TNF-alpha , etanercept, יוכלו בעתיד לסייע בטיפול בחולים עם מחלת אסתמה עמידה לטיפול תרופתי.


The Mechanisms, Diagnosis, and Management of Severe Asthma in Adults, Stephen T Holgate, Riccardo Polosa, Lancet 2006; 368: 78093

תגובות רוצה להצטרף לדיון?

אין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!

מאמרים

נוירופתיה אופטית איסכמית קדמית לא־עורקית וטיפולים באגוניסטים ל־GLP-1: סוגיה נדירה וחשובה, שלגביה עדיין חסרים נתונים מספקים

נוירופתיה אופטית איסכמית קדמית לא־עורקית וטיפולים באגוניסטים ל־GLP-1: סוגיה נדירה וחשובה, שלגביה עדיין חסרים נתונים מספקים

מקור: Ophthalmology
ד"ר יעל שרון
ד"ר יעל שרון
אין תגובות|15/11/2026

המסר המרכזי של המחבר הוא שהנושא חשוב אך נדיר, ושהנתונים הקיימים עדיין אינם מספיקים כדי להסיק מסקנות טיפוליות חזקות

ככל שהמשמרת מתארכת, הרוקחים מתקנים יותר הוראות תרופתיות במיון

ככל שהמשמרת מתארכת, הרוקחים מתקנים יותר הוראות תרופתיות במיון

מקור: Ann Emerg Med
פרופ' שחף שיבר
פרופ' שחף שיבר
אין תגובות|15/11/2026

מחקר רטרוספקטיבי בשני מחלקות מיון ב-NYU ניתח 622,171 הוראות תרופתיות של 308 קלינאים. רוקחים התערבו ב־1.5% מההוראות, והסיכוי להתערבות עלה בכ־4% על כל שעה נוספת במשמרת. הממצא עקבי בקרב רופאים בכירים, מתמחים ועוזרי רופא, ביום ובלילה, ומרמז על עייפות החלטות

רוזנוליקסיזומאב בפיברומיאלגיה קשה: הורדת IgG שיפרה את השפעת הכאב על התפקוד, אך לא את עוצמת הכאב

רוזנוליקסיזומאב בפיברומיאלגיה קשה: הורדת IgG שיפרה את השפעת הכאב על התפקוד, אך לא את עוצמת הכאב

מקור: Lancet Rheumatol
פרופ' שחף שיבר
פרופ' שחף שיבר
אין תגובות|15/11/2026

ניסוי שלב 2A אקראי, כפול־סמיות, ב־63 מבוגרים עם פיברומיאלגיה קשה. חוסם ה־FcRn רוזנוליקסיזומאב הוריד את רמת ה־IgG בכ־60%, ושיפר את מדד הפגיעה התפקודית של הכאב ואת מדד FIQR, אך ללא מובהקות דו־צדדית וללא שיפור בעוצמת הכאב או בעייפות. מסקנת החוקרים: אין יעילות רחבה

השומן הנעלם בלבלב; מחקר בינלאומי בהובלת אוניברסיטת בן־גוריון בנגב

השומן הנעלם בלבלב; מחקר בינלאומי בהובלת אוניברסיטת בן־גוריון בנגב

מקור: American Journal of Clinical Nutrition
מערכת האתר
מערכת האתר
אין תגובות|12/11/2026

המחקר מגלה כיצד לנקות את הלבלב משומן ולשפר את בקרת הסוכר. ממצאי המחקר חושפים כיצד שינוי תזונתי מדויק יכול לשאוב את השומן מתוך הלבלב, איבר המטרה המרכזי האחראי על ויסות הסוכר והפרשת האינסולין מגופינו

הגדרה מחדש של שכיחות אבנים בכליות: דפוסים מתפתחים הקשורים לגיל

הגדרה מחדש של שכיחות אבנים בכליות: דפוסים מתפתחים הקשורים לגיל

מקור: Epub
פרופ' אלכסנדר גרינשטיין
פרופ' אלכסנדר גרינשטיין
אין תגובות|22/10/2026

מקובל בפרקטיקה היום־יומית שמחלת אבנים בדרכי השתן שכיחה בעיקר באנשים צעירים, ומכאן ההתייחסות לתסמינים, לדימות וכדומה. המחקר המוצג מאנגליה קורא תגר על ההנחה המקובלת

כניסת צוות רפואי

הכניסה לאתר מותרת אך ורק לצוות הרפואי

לקבלת קוד אימות לנייד ולמייל, יש למלא את כתובת המייל ואת מספר הטלפון שלך

עדיין לא נרשמת? באפשרותך לבצע רישום כאן