ממחקר חדש, שפורסם במהדורת מאי של Annals of the Rheumatic Diseases, עולה כי בדיקות Ultrasonography ו-MRI (magnetic resonance imaging) טובות יותר מרדיוגרפיה שגרתית באבחון ארוזיות במפרקים ונסיגה של סינוביטיס בחולים עם RA (rheumatoid arthritis).
לרדיוגרפיה שגרתית יש תפקיד בזיהוי נזק מפרקי פרוגרסיבי ב-RA, אך מעט ידוע על היכולת של בדיקות ultrasonography ו-MRI בהשוואה לרדיוגרפיה, באבחון וניטור התקדמות מחלת מפרקים בטווח הארוך.
המחקר ארוך הטווח השווה בין רדיוגרפיה שגרתית, ultrasonography ו-MRI באבחון של ארוזיות בעצמות וסינוביטיס במפרקי האצבעות של 16 חולי RA.
בכלליות, החולים חוו שיפור קליני משמעותי במהלך תקופת המחקר של 7 שנים. הייתה ירידה בנפיחות וברגישות של המפרקים, וכמו כן הייתה ירידה במדדי הדלקת בסרום.
בדיקות Ultrasonography ו-MRI הראו ירידה משמעותית בסינוביטיס, אך כל שלושת טכניקות ההדמיה הראו עליה במספר של מפרקים עם ארוזיות.
ארוזיות נצפו במהלך תקופת המחקר ב-9 מתוך 96 מפרקים באמצעות Ultrasonography, וב-34 מפרקים באמצעות MRI . רדיוגרפיה שגרתית אבחנה ארוזיות ב-4 מתוך 16 חולים בנקודת ההתחלה, וב-10 מתוך 12 חולים (25 מתוך 96 מפרקים) לאחר 7 שנים.
2 מתוך 9 הארוזיות, שנצפו על ידי Ultrasonography ו-14 מתוך 34 הארוזיות שנצפו על ידי MRI בנקודת ההתחלה, אובחנו על ידי רדיוגרפיה שגרתית במהלך המעקב.
בדיקת Ultrasonography הייתה טובה יותר מ-MRI באבחון הצטברויות נוזל מאוד קטנות, בעיקר במפרקי PIP (proximal interphalangeal). בעוד שבדיקתMRI הייתה יותר טובה מ- Ultrasonography באבחון ארוזיות במפרקי MCP (metacarpophalangeal).
לשתי הטכניקות יש יתרונות וחסרונות, אבל בגלל שקל לבצע Ultrasonography ובגלל שעלות הדמיה זו נמוכה, בעוד ש-MRI יקר, החוקרים ממליצים על Ultrasonography לשם הערכה מהירה של מעקב אחרי התקדמות המחלה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!