ממצאיו של מחקר קליני קטן שפורסם לאחרונה מעידים כי טיפול באמצעות גירוי עצבי של ה-tibia דרך העור (Percutaneous tibial nerve stimulation או PTNS) חייב להיות ממשוך על-מנת לשמר את הבקרה על סינדרום פעילות יתר עיקשת של שלפוחית השתן.
החוקרים מציינים כי לא קיים מידע אודות השפעות הפסקת הטיפול בחולים הסובלים מסימפטומים עיקשים של פעילות יתר של השלפוחית ולא ידוע האם ה-PTNS עדיין יעיל לאחר תקופות של הפסקה בטיפול.
בכדי לחקור את הנושא, החוקרים עקבו אחר 11 חולים שטופלו בהצלחה באמצעות PTNS לאחר שנכשלו בהם כמה טיפולים אחרים. כל הנבדקים הפסיקו בטיפולי ה-PTNS לאחר 6 שבועות, אז חוו 7 מהחולים עליה בשיעור של 50% ומעלה באפיזודות של אי-השליטה של ריקון השלפוחית.
כל החולים דיווחו על החמרה סובייקטיבית בסימפטומים, ונמצאה הרעה בנפח הריקון הממוצע, מצב הנוקטוריה, מספר אפיזודות אי-השליטה, ואיכות החיים של כל החולים.
לאחר החזרת ה-PTNS הופיעה ב-9 מהחולים הפחתה בשיעור של 50% ומעלה באפיזודות אי-השליטה או ריקון השלפוחית. 2 מהחולים לא הגיבו להפסקת הטיפול או להחזרתו.
החוקרים מסבירים כי לתוצאות השלחות נוספות, פרט לחשיבות ההמשך בטיפול לצורך שמירה על התוצאות הקליניות הרצויות. הם מציינים כי חולים המקבלים טיפול זה צריכים להגיע לבית החולים 20-30 פעמים בשנה, דבר המעמיד עומס רב על נותני הטיפול ועל מתקני בית החולים.
הם מסכמים כי כיום מנסים לפתח מתקן מושתל המאפשר לחולה ליצור את הגירוי בעצמו בבית, בתדירות הדרושה, דבר שיפחית מהעומס על הרופאים והמוסדות הרפואיים.
<!–
–>
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!