במחקר אורכי שארך 6 שנים (נתוני המחקר נאספו פרוספקטיבית ורטרוספקטיבית), אובחנו ע”י צינתור לבבי 92 מטופלים הסובלים מסקלרוזה מערכתית המלווה ביתר לחץ דם ריאתי (SSc-PAH).
המטופלים קיבלו טיפול בסיסי או מתקדם כפי שיפורט.
משנת 2002, טווח הטיפולים הורחב ואיפשר לכלול את התרופה Bosentan (Tracleer). נטילת Bosentan היתה באופן כללי כטיפול מקו ראשון.
שיעור ההשרדות נמדד מהיום שבו אובחנו המטופלים ע”י הצינתור כסובלים מיתר לחץ דם ריאתי. מרחק ההליכה המצטבר במשך 6 דקות והמדדים ההמודינאמיים במטופלים נמדדו ביום האבחנה ולאחר לפחות כחודש מתחילת הטיפול.
במחקר, חולקו הנבדקים לשתי קבוצות: קבוצת הביקורת ההיסטורית (HCG) שכללה 47 מטופלים (כולם בקבוצה קיבלו את הטיפול הבסיסי, 27 מהם טופלו גם בפרוסטנואידים) וקבוצת הטיפול בתקופה הנוכחית (CTE) שהכילה 45 מטופלים שקיבלו כולם Bosentan כטיפול מקו ראשון.
שיעור ההישרדות בקבוצת ה- HCG היה 68% בשנה ו- 47% בשנתיים לעומת 81% בשנה ו- 71% בשנתיים בקבוצת ה- CTE.
ההתנגדות בכלי הדם הריאתיים עלתה ב- HCG ובקבוצת ה- CTE היא נשארה יציבה במשך ממוצע של 9 חודשים.
לסיכום, שיעור ההשרדות במטופלים הסובלים מ- SSc-PAH עלה בטיפול של התקופה הנוכחית.
בניגוד לחולים שטופלו בעבר בטיפול הבסיסי המשולב בפרוסטנואידים, שיעור ההישרדות המשופר של החולים שעברו את הטיפול בתקופה הנוכחית, קשור לחוסר ההדרדרות בהמודינאמיקה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!