ממחקר חדש עולה כי בהשוואה לקוצב חדר ימני (RVP), השתלת קוצב לב דו-חדרי (BVP) מביא שיפור משמעותי במרחק ההליכה, תסמינים ותפקוד המודינמי.
חולים עם קוצב לב ימני, הנפתחים אי ספיקת לב חמורה, עשויים להרוויח מהצבת קוצב לב דו-חדרי (Biventricular Pacing).
BVP מומלץ לשימוש בחולים עם העדר סינכרון בין החדרים, המוגדר כמשך QRS רחב, משנית לחסם מערכת ההולכה השמאלית (Left Bundle Branch Block). החוקרים ציינו כי RVP סטנדרטי מביא לתמונת אק”ג דומה לזו של LBBB ומחמיר את התפקוד הלבבי ואי ספיקת לב. לכן, באופן תיאורטי, חולים עם קוצב לב סטנדרטי המפתחים אי ספיקת לב חמורה, ירוויחו ממעבר ל-BVP.
במחקר השתתפו 10 חולים עם קצב קוצב דומיננטי וללא LBBB באק”ג הקודם, שפיתחו אי ספיקת לב חמורה (NYHA Class III-IV), לאחר שטופלו בקוצב ימני סטנדרטי לברדיאריתמיה. ב-8 נבדקים השתמשו ב- dual chamber rate responsive (DDDR) pacing system, כולל 4 עם High Degree AV Block ו-4 עם מחלת Sinus Node. ב-2 משתתפים היתה ventricular rate responsive (VVIR) systems לפרפור עליות כרוני וברדיקרדיה. בזמן השתלת המכשיר הראשון, 5 נבדקים סווגו עם אי ספיקת לב בדרגת NYHA Class I/II. בתחילת המחקר, 4 משתתפים סבלו מפרפור פרוזדורים פרמננטי. LVEF היא קטן/שווה ל-25% בכל המשתתפים וחציון הקוטר הדיאסטולי של החדר השמאלי היה 69 מ”מ.
זמן החציון מהצבת קוצב הלב הראשוני עד להצבת BVP עמד על 5.7 שנים. הצבת BVP בוצעה ע”י הוספת ליד דרך העורקים הקורונרים לחדר השמאלי (Transvenous), אך בנבדק אחד היה צורך להציב את הליד באמצעות Sternotomy. כל הפרמטרים של הקצב, דוגמאת השהיית AV, VV Interval, קצב במנוחה, ותגובה לקצב, ייוצבו באופן אופטימלי בכל הנבדקים. לאחר תקופת הרצה של חודש, שנועדה להבטיח את התפקוד ההולם של הקוצב הדו-חדרי, הנבדקים חולקו באקראי לתקופה של חודשים ב-RVP או BVP. לאחר תקופה זו, החוקרים החליפו בין הנבדקים בכל קבוצה. החוקרים אספו את הנתונים אודות מרחק ההליכה במסדרון ב-6 דקות, מדדי BNP, ניתוח אקו-לב ומדד תסמינים מפושט, לפני הצבת BVP, בזמן העברת הנבדקים בין הקבוצות, ובסיום המחקר.
במהלך תקופת BVP חל שיפור משמעותי במרחק ההליכה, רמות BNP ומדד התסמינים, בהשוואה לתחילת המחקר ותקופת RVP. בניגוד לכך, במהלך תקופת RVP, מדדים אלו הראו מגמה לכיוון הדרדרות בהשוואה לתחילת המחקר, אך ההבדלים לא היו משמעותיים.
לא נמצאו הבדלים משמעותיים במדדי אקו-לב בין המצב בתחילת המחקר ובתקופת המעקב, באף אחת מהקבוצות. החוקרים ייחסו זאת למספר המשתתפים הקטן במחקר. עם זאת, הם מציינים כי הירידה המשמעותית ברמות BNP בתקופת BVP מרמזים על יתרון המודינמי המשתקף במדדי BNP, למרות העדר שינוים משמעותיים באקו.
במהלך תקופת RVP, 6 נבדקים ביקשו לעבור לקבוצה השניה בשלב מוקדם יותר, אף אחד מהנבדקים בקבוצת BVP לא ביקש לעבור לקבוצה השניה. זמן החציון עד למעבר בין הקבוצות עמד על 11 ימים. בסיום המחקר, כל משתתף התבקש לדרג את הקוצב המועדף, 9 מ-10 משתתפים העדיפו את BVP על פני RVP, משתתף אחד לא החליט.
למרות המגבלות הברורות של המחקר הנובעות מהמספר הקטן של משתתפים, החוקרים מאמינים כי מדובר במחקר הראשון שבדק את התוצאות ארוכות הטווח של RVP (חציון של 5.7 שנים), ומייצג את הספקטרום של מושתלי קוצבי לב. הם מדגישים כי מבנה המחקר שולל אפקט פלסבו ומאפשר להם להשתמש במשתתפים עצמם כקבוצת ביקורת, ומעלה את הסיכוי לזהות הבדלים אמיתיים.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!