חולים עם חסימות חוזרות בחיבור השופכנים לשלפוחית השתן (UPJO Uretropelvic Junction Obstruction) מהווים דילמה טיפולית לאורולוגים. שיעורי הכישלון של טיפולי קו שני היו גבוהים בהרבה בהשוואה לטיפול הראשוני.
הכותבים מתארים 44 Robotic-Assisted Laparoscopic Pyeloplasties (RALPs) שבוצעו במכונם מנובמבר 2002. מהם, 7 מטופלים שקיבלו קודם לכן טיפול דפיניטיבי ל-UPJO. הטכניקה המועדפת בכל המטופלים היתה Anderson-Hynes-Dismembered Pyeloplasty.
המשתתפים חולקו לשתי קבוצות Primary Pyeloplasty (קבוצה 1) מול Secondary Pyeloplasty (קבוצה 2). החוקרים בדקו את משך הטיפול, אובדן דם משוער, משך השהות בבית החולים ושיעורי ההצלחה.
כל הניתוחים בוצעו באמצעות לפרוסקופיה, ולא היה צורך במעבר לניתוח פתוח באף אחת מהקבוצות. משך הזמן הממוצע של הניתוח היה ארוך ב-60 דקות בקבוצה השניה, בהשוואה לקבוצה הראשונה, אולם, אובדן הדם המשוער, משך השהות בבית החולים ושיעורי ההצלחה היו דומים. מיפוי כליות ו/או IVP שימשו להוכחה לחיבור תקין בין השופכנים והשלפוחית.
לסיכום, נראה כי RALP עשויה להיות אופציה מתאימה בחולים מסוימים עם מקרים חוזרים של UPJO לאחר ניתוח פתוח או אנדוסקופי קודם. כצפוי, זמן הניתוח היה ארוך יותר במטופלים אלו מאחר שהניתוח היה מורכב יותר (P<0.05). עם זאת, יכולה ההגדלה שסיפקה הרובוטיקה איפשר ניתוח מדויק יותר ולכן לא היתה עליה משמעותית באיבוד דם, שהות בבית החולים או תחלואה (P>0.05).
International Journal of Clinical Practice Volume 59, Number 12
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!