תוצאות ראשוניות העולות ממחקר קליני לאומי גדול הקשור לדיכאון מסייעות לרופאים לעקוב אחר חולים שבהם יעלמו הסימפטומים ולזהות חולים שיראו עמידות לטיפול.
הנבדקים טופלו באמצעות תרופות ובאמצעות טיפול נפשי ספציפי וחוו נסיגה של הסימפטומים בתוך 12-14 שבועות, במהלך טיפול המלווה במעקב בתרופה נוגדת דיכאון.
במחקר השתמשו החוקרים בהתאמה גמישה של המינונים בהתבסס על דרוגים קליניים מהירים ונוחים לשימוש של הסימפטומים ודרוג עצמי של תופעות הלוואי שנעשה על-ידי החולה.
כשליש מהנבדקים השיגו נסיגה או העלמות של הסימפטומים במהלך השלב הראשוני של המחקר, וב-10%-15% נוספים הופיע שיפור כלשהו. השלבים הבאים של המחקרים יסייעו לזהות טיפולים מוצלחים עבור שני השלישים הנוספים של החולים שבראו עמידות לטיפול בתרופה הראשונה בשלב הראשון.
במחקר, הקרוי STAR*D, או Sequenced Treatment Alternatives to Relieve Depression, השתתפו 2,876 נבדקים והוא נמשך 6 שנים בתקציב של 35 מיליון דולרים.
התרופה ששימשה בשלב הראשון היתה ה-SSRI הקרוי citalopram, ושיעורי התגובה ניתנו להשוואה בין 23 המרפאות הפסיכיאטריות ו-18 המרפאות הכלליות שנכללו במחקר. כעת מדווחים החוקרים על תוצאות השלב הראשון.
מטרת המחקר היתה לקבוע כיצד לסייע בצורה המיטבית ל-70% מהחולים שבהם הטיפול איננו מספיק בכדי ליצור נסיגה. בחודשים הבאים צפויות להופיע תוצאות משלבי ההמשך של המחקר, וכך ניתן יהיה ללמוד עוד על יעילות אפשרויות הטיפול האחרות.
בשלב הראשון של ה-STAR*D, נמצא כי השכלה גבוהה, תעסוקה, מצב משפחתי של נישואין, מוצא לבן, מין נקבי ומיעוט בעיות מסבכות נמצאו כגורמים הקשורים לתגובה טובה יותר לטיפול באמצעות נוגדי-דיכאון. גורמים שנקשרו לתגובה ירודה היו הופעה מקבילה של חרדה, שימוש בסמים או ליקויים פיזיים, ואיכות חיים ירודה.
המחקר הינו מחקר יעילות, המודד את הירידה בסימפטומים ואת תפקוד החולים, והוא מביא בחשבון את המציאות עימה מתמודדים הרופאים. לדוגמא, במידה והחולה איננו מגיב כראוי לתרופה ראשונה בתוך 4-6 שבועות, מהי אפשרות הטיפול המיטבית הבאה?
מעבר לבדיקת היעילות והבטיחות, ה-STAR*D מדד תוצאות מעשיות, כולל תפקוד החולים, אפילו שנה לאחר הטיפול. מטרת המחקר היתה לגרום לנסיגה. אנשים שבהם נעלמו הסימפטומים הופיע תפקוד כללי טוב יותר ופחתה בהם הסבירות להישנות. מחקרי יעילות בוחנים לרוב רק את ההפחתה בסימפטומים.
במאמר מערכת מצורף נכתב כי יכולת הזיהוי של טיפולים שיועילו לחולה תשפר את הטיפול בבעיה. בעוד מחקרי יעילות משווים לרוב את הטיפול לפלצבו, במהלך 8 שבועות ושוללים השתתפות של חולים הסובלים מבעיות כרוניות או מסובכות, ה-STAR*D השווה כמה טיפולים פעילים, כולל פסיכו-תרפיה, לאורך תקופה ממושכת יותר, וקיבל מגוון רחב של חולים עם בעיות נוספות והיסטוריה של ניסיונות התאבדות. במקום לגייס מתנדבים באמצעות מודעות, ה-STAR*D כלל חולים שכבר חיפשו עזרה ב-41 המרפאות שנכללו במחקר.
הנבדקים, בגילאי 18-75 שנים, סבלו מדיכאון שדורג גבוה מספיק כדי להיות מאובחן כדיאון גדול. חלק מהם היו חולים כרוניים. יותר משליש מהנבדקים היו מתחת לגיל 18 שנים כאשר חוו לראשונה דיכאון, 75% מהם סבלו לפחות מ-2 אפיזודות של דיכאון, וב-25% מהם האפיזודה הנוכחית של הדיכאון נמשכה לפחות שנתיים.
הרופאים התאימו את מינוני ה-citalopram בצהךף 5-6 ביקורים בתדירות של 2-3 שבועות, בהתבסס על דרוגי הסימפטומים ודירוגי תופעות הלוואי. החוקרים אספו נתונים שכללו את דרוג הדיכאון באמצעות הטלפון.
הממצאים גם מעידים כי בכדי להשיג נסיגה על חלק מהחולים לקחת את הטיפול למשך תקופה ממושכת יותר ובמינונים גבוהים יותר, כפי שנקבע על-פי ההערכות האינדיווידואליות שלהם. בממוצע, לקח לחולים 6-7 שבועות להשיג נסיגה בסימפטומי הדיכאון שלהם בעקבות הטיפול.
מספר הביקורים הממוצע בקרב נבדקים שטופלו בהצלחה היה בין 5 ל-6, כשב-40% מהנבדקים שבהם נעלמו לבסוף הסימפטומים נדרשו לפחות 8 שבועות של טיפול. כמעט כל הנבדקים שבהם נעלמו הסימפטומים המשיכו ליטול את הטיפול במהלך יותר מ-8 שבועות, רבים מהם למשך 12 שבועות.
שיעור הנסיגה של 30% דומה לזה שנצפה במחקרי יעילות אחרים. אולם, מחקרי היעילות שנערכו בחולים כרוניים, הדומים יותר לנבדקי ה-STAR*D, מדווחים לרוב על שיעורי נסיגה של 22%. החוקרים טוענים כי השיפור בשיעורי הנסיגה קשור לגישה המערכתית והמקיפה של הטיפול, הכוללת מעקב עצמי של החולה.
בחולים שבהם לא הושגה נסיגה או שלא סבלו את הטיפול באמצעות citalopram הוזמנו להשתתף בשלב 2 של מחקר ה-STAR*D, שבו הוחלפה התרופה או התווספו לה טיפולים נוספים, כולל טיפול קוגנטיבי. נבדקים שמצבם עדיין לא השתפר יכולים להרשם לשני שלבי מחקר נוספים. החוקרים מבצעים מעקב אחר הנבדקים שהגיבו היטב במהלך שנה בכדי לנטר את התוצאות ארוכות הטווח של כל טיפול.
החוקרים מציעים כי הכלים המשמשים במחקרים (כמו סקאלות לדרוג דיכאון) אינם משמשים באופן שגרתי במהלך הטיפול, דבר העלול ליצור שיעור גבוה של מתן טיפול שאיננו מתאים בתרופות נוגדות-דיכאון במסגרת הטיפול בחולים. הם מסכמים כי הממצאים מעידים גם שהשימוש בדרוגי סימפטומי הדיכאון ותופעות הלוואי בכדי להנחות את הטיפול ניתן ליישום בעולם האמיתי של הטיפול ובמחקרי היעילות ולשמש בכדי לעקוב אחר התקדמות בחולים, לצורך התאמת הטיפול ולקבלת החלטות קליניות.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!