טיפול בחולי סוכרת מסוג 2 עם rosiglitazone משפר יכולת פעילות גופנית, על פי תוצאות מחקר שפורסם בגיליון דצמבר של Diabetes Care.
קיימים פגמים חשובים ביכולת פעילות גופנית בחולי סוכרת מסוג 2 שיש להבינם בגלל ההשלכות של האבנורמליות במונחי בריאות קרדיווסקולרית.
בהתבסס על העובדה כי rosiglitazone משפר רגישות לאינסולין ותיפקוד אנדותליאלי, בדקו החוקרים האם מתן rosiglitazone ישפר יכולת אימון ב-20 מבוגרים עם סוכרת מסוג 2 ללא סיבוכים.
מדדים של רמות גלוקוז בצום ותנגודת לאינסולין השתפרו במטופלים שטופלו ב-rosiglitazone. מטופלים שקיבלו פלצבו הראו גם הם שיפור קטן בתנגודת לאינסולין.
VO2max השתפר משמעותית לאחר 4 חודשים של טיפול עם rosiglitazone, בעוד מטופלים שקיבלו פלצבו לא הראו כל שיפור ב-VO2max.
תיפקוד אנדותליאלי, שנמדד באמצעות קוטר עורק ברכיאלי המגיב להיפרמיה, השתפר משמעותית לאחר מתן rosiglitazone, אך לא היה כל שינוי לאחר מתן פלצבו. תוצאות דומות נראו בתגובת זרימת דם היפרמית בזרוע שנמדדה באמצעות פלטיסמוגרפיה.
בקרב מטופלי rosiglitazone, שינויי VO2max היו בהתאמה למדדי תנגודת לאינסולין אך לא למדדי בקרה גליקמית.
החוקרים סיכמו כי זהו הדוח הראשון המראה התערבות פרמקולוגית עם thiazolidinedione משפרת יכולת אימון בחולי סוכרת סוג 2. לא ניתן היה לקבוע מהו המנגנון המוביל לשיפור זה במחקר הנוכחי.
המחקר מציע כי בנוסף לשיפור ברגישות אינסולין, thiazolidinediones עשוי להעלות יכולת אימון בחולים עם סוכרת סוג 2, ציינו החוקרים במאמר מערכת.
ההשפעה על VO2max במחקר הנוכחי היא צנועה, דבר המציע כי היעילות למטרה זו בחולים עם סוכרת מסוג 2 היא מוגבלת או כי תקופת הטיפול מעבר ל-4 חודשים אינה מספיקה.
Diabetes Care 2005;28:2877-2883,2975-2977.
<!–
–>
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!