הפרעה בזיקפה (ED) הינה מצב רפואי נפוץ הקשור לזיקנה ולמצבים רפואיים רבים כמו סוכרת ומחלות קרדיווסקולריות. למרות שהמצב נפוץ, הטיפול בעבר נעשה ע”י מספר מומחים, בעיקר אורולוגים ומטפלי מין. הטיפול האורלי המהפכני, והכמות המסיבית של המחקר בהפרעה בזיקפה, הובילה לשינוי פרדיגמה בטיפול ב-ED. זהו כבר לא טיפול שנעשה ע”י בודדים לבודדים; הוא מערב את כל הדיסיפלינות של הרפואה ויותר חולים מטופלים ע”י יותר רופאים.
קיימים מספר טיפולים אך התרופות האורליות הן אפשרות קו ראשון. מעכבי פוספודיאסטרז 5 (או PDE5) הן התרופות הנרשמות ביותר עם פרופיל יעילות-בטיחות משביע רצון בחלים מכל הקטגוריות. אלטרנטיבה לגברים שאינם מגיבים למעכבי PDE5 הן זריקות אינטרקוורנוסיות עם alprostadil, אנלוג פרוסטגלנדין. אפשרויות אחרות הן טבליות אפומורפין תת לשוניות ו-alprostadil אינטריוטרלי. לשתי התרופות פרופיל יעילות פחות משביע רצון לעומת מעכבי PDE5 ואחוז היענות נמוך.
המטרה של טיפול ב-ED היא לשחזר שביעות רצון מהזיקפה לצרכים המיניים של המטופל. כיום קיימים שלושה מעכבי PDE5, כולם עם פרופיל משביע רצון, אך עם פרמקוקינטיקה שונה. זמינות שלושת התרופות החלה מחקרים המעריכים אותם ביחס להעדפות המטופל. עם זאת, התוצאות שנויות במחלוקת בכמה מחקרים בהם tadalafil (סיאליס) מופיעה בראש ההעדפות, בעוד האחרים אינם מראים הבדל משמעותי קלינית בין התרופות.
בכל מקרה, יש נטייה בגברים צעירים לבחור ב-tadalafil בגלל חלון הזדמנויות רחב יותר, בעוד גברים מבוגרים יותר מעדיפים vardenafil או sildenafil (ויאגרה). מידע זה יכול לשמש לקבלת ההחלטה איזה מעכב PDE5 לרשום, למרות שאפשרות אחרת היא לתת למטופל לנסות את כל שלושת התרופות ולהחליט לבד.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!