זרם חוזר של תוכן הקיבה לתוך הושט, הינה תופעה פיזיולוגית.
התופעה נפוצה ביותר בינקות ונעלמת ללא טיפול בדרך כלל.
קיימים מצבים בו התופעה נחשבת פתולוגית:-
1 כאשר מופיעות תלונות רספירטוריות כדלקת ריאות מאספירציה של מזון.
2 מצבים המאיימים על חיי התינוק acute life-threatening events.
3 הפרעה בגדילה עקב פליטות מרובות.
4 חוסר דם כתוצאה מאיבוד דם ממושך מדרכי העיכול.
לקביעת האבחנה מקובל לבצע ניטור מידת החומציות בקצה התחתון של הושט במשך 24 שעות.
חסרון בדיקה זו היא כי האלקטרודות רגישות לחומציות בלבד ומגלות רפלוקס רק כאשר ה pH מתחת ל 4.
ייתכן אפוא כי ארוחה חלבית תנטרל את חומציות הקיבה והאלקטרודות לא יגלו את הרפלוקס כי הוא ניטרלי או אפילו בסיסי.
בשנים האחרונות נכנסה לשימוש שיטת ה “impedance“ בה האלקטרודות מגלות תוכן קיבתי בושט, גם כאשר אינו חומצי. מאחר ויש בידינו עכשיו מכשיר המודד רפלוקס, תהיה החומציות אשר תהיה, החליטו החוקרים לבדוק שנית את יעילות התרופה “גביסקון”, המקובלת זה שנים רבות במקרים של רפלוקס.
במחקר נכללו 20 תינוקות ואלה סבלו משלוש פליטות ליום ויותר.
הגיל הממוצע היה 160 יום, כולם טרם הגיעו לגיל שנה.
תינוקות שקיבלו תרופות להורדת החומציות או להרפית שריר הקיבה, הפסיקו טיפול שלושה ימים לפני הבדיקה.
בבדיקה הוחדר קטטרלאורך הושטעד למרחק של 1.5 ס”מ מעל הסוגר התחתון של הושט. לאורך הקטטר נמצאו שתי אלקטרודות למדידת pH במקומות שונים ושבע אלקטרודות impedance שבדקו את הגובה אליו הגיע הזרם החוזר של תוכן הקיבה בושט. ניטור הרפלוקס נמשך 24 שעות.
במשך הניטור, התינוק נטל שש מנות של 625 מ”ג של גביסקון ב 225 מ”ל של חלב.
גביסקון מורכב מ sodium alginate,, magnesium alginate ו mannitol.
קבוצת הביקורת קבלה פלצבו בנפח זהה של חלב.
המחקר התנהל בצורה כפולת סמיות.
התוצאות הראו כי סה”כ נמדדו 747 אירועים של רפלוקסבשיטת האמפידנס.
ביניהם רק 230 אירועים היו חומציים, כלומר עם pH של ארבע או פחות.
לא נמצא הבדל משמעותי בין הקבוצה המטופלת לבין קבוצת הביקורת בכל הפרמטרים להוציא מקרה אחד.
מספר אירועי הרפלוקס לשעה, מספר אירועי הרפלוקס החומצי לשעה וכן מדת החומציות בושט הממוצעת, היו דומים בשתי הקבוצות.
רק גובה עמוד הרפלוקס בושט בקבוצה המטופלת היה נמוךבאופן מובהק בקבוצה המטופלת.
הערת העורך: לדעתי הממצא המרשים ביותר במחקר זה הוא ההבדל ביןpH מטריה קונבנציונלית לבין שיטת האמפידנס.
במחקר הנוכחי מספר כל אירועי הרפלוקס שנמדדו היה פי שלושה מאירועי רפלוקס חומצי בלבד.
במילים אחרות בשיטת ה pH מטריה הקלאסית רוב אירועי הרפלוקס בכלל לא נמדדו.
מה המשמעות של ההבדל בין השיטות? כאשר אנחנו מעונינים לאמוד נזק פוטנציאלי לושט
מחשיפה לחומצה, השיטה הישנה סיפקה לנו מידע חשוב.
לעומת זאת כאשר הפרעות נשימה הן התלונה העיקרית, חשוב לדעת את המספר הכולל של אירועי רפלוקס את גובה העמוד והזמן הממוצע שבו תוכן הקיבה שוהה בושט.
המסקנה היא שברוב מקרי הרפלוקס שאנחנו רואים אין לצפות שטיפול בגביסקון עשוי לשפר את המצב.
אפשר לטעון כי במקרים בהם יש חשד לאספירציה אפשר אולי לצמצם סיכון זה בגביסקון כי עמוד הרפלוקס בושט יהיה קצר יותר.
ממצא אחר של המחקר היה, כי רוב אירועי הרפלוקס מתרחשים בשעתיים הראשונות לאחר ארוחה.
בשיטת ה pH מטריה תופעה זו לא התגלתה כי המזון ניטרל את חומציות הרפלוקס ולכן הוא לא נמדד. ממצא זה לא מפליא כי הגיוני שכאשר הקיבה מלאה מספר אירועי הרפלוקס יהיה גבוה יותר.
בסיכום, רפלוקס בתינוקות, בחודשי החיים הראשונים, תופעה פיזיולוגית. כל עוד והתינוק עולה במשקל בקצב תקין וכל עוד ואין סיבוכים רספירטוריים אזי אין צורך בטיפול. גם כאשר נמצא שתרופת הגביסקון אינה יעילה, אין צורך לחפש טיפולים חלופיים.
המאמר הופיע בירחון Archives of disease in Childhood של חודש מאי 2005
Effect of Gaviscon Infant on gastro-esophageal reflux in infants assessed by combined intraluminal impedance/pH Del Buono, Wenzl TG, Ball G, Keady S, Thomson M. Arch Dis Child 2005;90:460-3
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!