מחקר ה-GRACIA-1 מוצג במהדורה האחרונה של ה-LANCET מאשר את התועלת של התערבות פולשנית מוקדמת לאחר תמס פקיק ( thrombolysis ) בהשוואה לטיפול שמרני אנטיפלטלטי.
500 מטופלים עם תרומבוליזה STEMI חולקו באופן אקראי לאחר אנגיוגרפיה תוך 24 שעות ממועד התרומובוליזה להתערבות פולשנית או לטיפול תרופתי שמרני.
נקודת הקצה שנמדדה כללה מוות, אוטם חוזר, או רהוסקולריזציה תוך 12 חודשים. ניתוח הנתונים היה מתוך המטופלים שסיימו את המחקר והיו במעקב (intention to treat ). התוצאות הראו שזרוע הטיפול הפולשני התפלגה בין השתלת סטנט בעורק הפגוע ב-80% מהמטופלים, וניתוח מעקפים ב-2%, והשאר ללא התערבות פולשנית.
בקבוצת הטיפול השמרני היה צורך לבצע רהוסקולריזציה טרם השיחרור מבית החולים ב-20% מהמטופלים.
ההשוואה למשך שנה בין המטופלים בקבוצה השמרנית לקבוצה שטופלה באופן פולשני מראה שהקבוצה השניה, הפולשנית, סבלה בשכיחות נמוכה יותר מהאירועים שהוגדרו כנקודות הקצה של המחקר: 9% לעומת 21%., יחס סיכון יחסי של 0.44. גם שיעור התמותה היה נמוך יותר: 7% לעומת 12% , יחס סיכון של 0.59 (שלא היה מובהק סטטיסטי עם p=0.07 ).
משך השהייה בבית החולים היה קצר יותר בקבוצת ההתערבות הפולשנית, ללא הבדל בשיעור הדימומים או סיבוכים וסקולרים.
בפרק הזמן של 30 יום, לשתי הקבוצות היה שיעור דומה של אירועים קרדיאלים, אך שיעור גבוה יותר של רהסקולריזציות על רקע חזרה ספונטנית של איסכמיה נמצא בקבוצת הטיפול השמרני.
המחברים מסכמים שבמטופלים עם STEMI , טיפול מוקדם לאחר התרומבוליסיס באמצעות צינתור והתערבות מתאימה הוא בטוח ונראה כעדיף על הגישה השמרנית, שכן הגישה הפולשנית נמצאה כמפחיתה את הצורך ברהוסקולריזציות לא מתוכננות, וכמשפרת את התוצאות הקליניות בטווח של שנה אחת.
Lancet 2004; 364: 1045-53
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!