זוית סגורה חריפה ראשונית הינה מצב שעלול לגרום לעיוורון. השכיחות של זוית סגורה חריפה גבוהה במיוחד במזרח אסיה. השכיחות הגבוהה ביותר בעולם הינה בסינגפור 12.2 למאה אלף בשנה בקרב בני 30 שנה או יותר. יש לטפל במצב זה כבמקרה דחוף. הגישה הטיפולית השכיחה ביותר כוללת את הורדת הלחץ התוך עייני בעזרת תרופות וביצוע אירידקטומיה הקפית בעזרת לייזר לאחר מכן. היעילות של האירידקטומיה כטיפול יחיד הוכחה בלבנים. העיניים של חולים אסיתיים מגיבות פחות לליזר אירידקטומיה לאחר זוית סגורה חריפה ולמרות המצאות אירידקטומיה פתוחה יש צורך בתוספת טיפול תרופתי כדי להוריד לחץ תוך עייני מוגבר. עליות הלחץ לאחר האירידקטומיה קורות במקרים אלה לרוב במהלך ששת החדשים הראשונים שלאחר הזוית הסגורה החריפה.
קיימות מספר סיבות אפשריות לעליות הלחץ לאחר ארוע של זוית סגורה חריפה. נזק לטרבקולום יכול להגרם ישירות מהארוע הראשוני של הזוית הסגורה החריפה, יתכן בעקבות הדלקת המלווה אותו או בגלל המגע שבין הקשתית לטרבקולום. היצרות פרוגרסיבית של הזוית והיווצרות הידוקים פריפריים קדמיים עם התפתחות סגירת זוית הדרגתית הינה סיבה אפשרית נוספת. תהליך זה יכול להתרחש למרות קיום אירידקטומיה פתוחה. לתהליכים שאינם קשורים ל- pupil block כמו התעבות הדרגתית של העדשה, יכול להיות תפקיד בהתפתחות סגירת הזוית ההדרגתית.
המטרה של המחקר הייתה לבדוק באופן פרוספקטיבי את השינויים הגוניוסקופיים בזוית במהלך השנה הראשונה שלאחר ארוע חריף של זוית סגורה. נעשו השוואות של הממצאים לפני ואחרי ביצוע אירידקטומיה וכן נבדקה הזוית בעת עליית הלחץ התוך עייני. (3)
המחקר בוצע על ידי חוקרים מסינגפור ומבריטניה מה- Singapore National Eye Centre, National University of Singapore, Clinical Trials and Epidemiology Research Unit, Singapore and the Institute of Ophthalmology, London.
במחקר השתתפו 44 חולים אסיתיים עם ארוע חריף של זוית סגורה. מצבים אלה טופלו בתרופות ולאחר מכן בביצוע אירידקטומיה הקפית בעזרת לייזר. בוצעו בדיקות גוניוסקופיות סטטיות ודינמיות בעין עם הזוית הסגורה ובעין השניה לפני ביצוע האירידקטומיה וכן כעבור שבועיים, 4 חדשים ו- 12 חדשים לאחר מכן. החולים שעברו ניתוח תוך עייני במהלך תקופת המעקב הוצאו מהמחקר.
רוב החולים היו סינים 84% ו- 64% מהם היו נשים. הגיל הממוצע היה60.2±10.7 שנים. בעת הבדיקה הראשונה (בהתקף החריף של הזוית הסגורה) 73% מהעיניים בהתקף והעיניים השניות היו עם זוית צרה מאד. בעיניים שעברו התקף נראו יותר הידבקויות קדמיות (P<0.001) כאשר בשליש מהם ההידבקויות נראו ביותר מ- 8 שעות מההקף. בעיניים שעברו אירידקטומיה נצפתה הגדלה בפתיחת הזוית שבועיים לאחר ביצוע האירידקטומיה (P = 0.045) אך ללא שינוי לאחר מכן. בעיניים השניות שלא עברו התקף חריף של סגירת זוית נצפתה הגדלה משמעותית של הזוית כעבור שבועיים לאחר האירידקטומיה והגדלה משמעותית נוספת בתקופה שבין שבועיים ל- 4 חדשים לאחר האירידקטומיה. לא נמצא שינוי משמעותי בהידוקים ההיקפיים בעיניים שעברו התקף חריף או בעיניים השניות במהלך שנת המעקב. מתוך 44 החולים, ב- 19 המהווים 41.3% התפתחה במהלך המעקב עליית לחץ תוך עייני שהצריכה טיפול. לא נמצא כל הבדל בשיעור פתיחת הזוית או במידת ההידוקים ההיקפיים הקדמיים בין העיניים עם עליית לחץ לבין העיניים ללא עליית לחץ ומבנה הזוית לא השתנה באופן משמעותי באף אחת מתת-קבוצות אלה במהלך שנה.
המסקנה של החוקרים הייתה שבעיניים של חולים אסיתיים שעברו התקף חריף של סגירת זוית, הזוית נפתחת במהלך השבועיים הראשונים שלאחר ביצוע האירידקטומיה ולא משתנה לאחר מכן לפחות במשך שנה. גם מידת ההידוקים נשארת קבועה. תוצאות אלה מצביעות על כך שאירידקטומיה הינה יעילה במניעת סגירה פרוגרסיבית של הזוית בשנה הראשונה לאחר התקף חריף של זוית סגורה.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!