תוצאות מחקר אקראי וכפול-סמיות שפורסם לאחרונה מעידות כי rituximab יכול לשפר משמעותית את סימפטומי המחלה ב-rheumatoid arthritis, RA.
החוקרים מסבירים כי rituximab הוא נוגדן מונו-קלונלי כימרי מהונדס נגד CD20 שאושר לשימוש בטיפול בלימפומת תאי B חיוביים ל-CD20, שאיננה מסוג Hodgkin’s, פוליקולרית או בעלת דרוג נמוך, חוזרת את רפרקטורית. הם כותבים כי מחקר מסוג open-label מעיד כי פגיעה סלקטיבית בתאי B באמצעות מתן rituximab הובילה להופעת שיפורים קליניים ממושכים בחולי RA.
במחקר זה חולקו באקראי 161 חולי RA שנותרה פעילה חרף הטיפול באמצעות methotrexate לכמה קבוצות טיפול: קבוצת ביקורת שקיבלה טיפול אורלי ב-methotrexate במינון של 10 מ”ג לשבוע לכל הפחות וכללה 40 משתתפים, קבוצה שקיבלה rituximab במינון של 1,000 מ”ג בימים 1 ו-15 וכללה 40 נבדקים, קבוצה שקיבלה rituximab יחד עם cyclophosphamide במינון של 750 מ”ג בימים 3 ו-17 וכללה 41 נבדקים, וקבוצה שקיבלה rituximab יחד עם methotrexate וכללה 40 נבדקים.
בשבוע ה-24 לניסוי, עמד אחוז החולים שבו נצפה שיפור של 50% בסימפטומי המחלה, בהתאם לקריטריוני הקולג’ האמריקאי לראומטולוגיה (ה-ACR), על ערכים של 13% בקבוצה שקיבלה methotrexate בלבד, של 43% בקבוצה שקיבלה rituximab יחד עם methotrexate (ערך P = .005, בהשוואה לקבוצת הביקורת), ושל 41% בקבוצה שקיבלה rituximab יחד עם cyclophosphamide (ערך P = .005, בהשוואה לקבןצת הביקורת).
בכל הקבוצות שטופלו באמצעות rituximab נצפה שיעור גבוה יותר של חולים שבהם שיפור בערך של 20% בסימפטומי המחלה, לפי קריטריוני ה-ACR (שיעור של 65% עד 76% לעומת 38%; ערך P </= .03), ושיעור גבוה יותר של חולים שבהם נצפתה תגובה על-פי הליגה הארופאית למאבק בראומטיזם, ה-EULAR, (שיעור של 83% עד 855 לעומת 50%; ערך P </= .004). בקבוצת הטיפול באמצעות rituximab-methotrexate נשמרו כל תגובות ה-ACR בשבוע ה-48 לטיפול.
רוב תופעות הלוואי התרחשו עם מתן האינפוזיה הראשונה של ה-rituximab. כעבור 24 שבועות הופיעו זיהומים חמורים בחולה אחד (2.5%) בקבוצת הביקורת ובארבעה חולים (3.3%) בקבוצת ה-rituximab. ריכוזי האימונו-גלובולינים בדם ההיקפי נשארו בתוך הטווח התקין.
מגבלה של המחקר היא כי כל החולים, כולל אלו המצויים בקבוצת הביקורת, טופלו במתן קצר של קורטיקו-סטרואידים, ולכן דרושה חקירה נוספת לקביעת הצורך במתן בו זמני של קורטיקו-סטרואידים יחד עם ה-rituximab.
החוקרים כותבים כי המחקר מספק עדות ברורה לכך שטיפול קצר ויחיד ב-rituximab מספק יתרונות משמעותיים סטטיסטית ובעלי משמעות קלינית בחולים הסובלים מ-RA פעילה. הם מוסיפים כי שיעורי התגובתיות ב-ACR נשמרו לאורך תקופת תצפית ארוכה וכי ממצא זה מספק תובנה חשובה הנוגעת לתפקידם של תאי B במחלה מתקדמת ומגבילה זו.
במאמר מערכת מצורף מתאר הכותב את חשיבות הפגיעה בתאי B בדם הפריפרי באמצעות נוגדני אנטי-CD20 בחולים הסובלים ממחלות אוטו-אימוניות.
הוא מציין כי היעילות הטיפולית של rituximab בחולי RA מעידה כי הוא משפיע על תאי ה-B ב-synovium וגורם לעצירה משמעותית קלינית של התהליך הדלקתי. בנוסף, הוא ממליץ על ביצוע מחקר נוסף אודות אופן פגיעה סלקטיבי בתת-קבוצות מסוימות של תאי B ואופן ההוצאה של תאי B מן הרקמות הלימפתיות ומן ה-synovium לפני הפגיעה בהם באמצעות נוגדן אנטי-CD20.
הוא כותב כי לפי המחקרים שפורסמו החולים לא מראים שינוי בפעילות מערכת החיסון בעקבות טיפול קצר-טווח בנוגדנים אנטי XD20, אולם, סביר כי הטיפול יערב שמירה על המינון גם לאחר שני המינונים האינדוקטיביים המוצעים או מתן טיפול נוסף בתרופות מדכאות חיסון או תרופות המשנות את תיפקוד המערכת החיסונית למשך יותר משנה. לכן, הוא מסכם, יש לבצע מעקב צמוד אחר חולי RA או מחלות אוטואימוניות אחרות שמקבלים את הטיפול, בכדי לוודא שלא אובדת בהם היכולת החיסונית.
N Engl J Med. 2004;350:2546-2548, 2572-2581
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!