למרות שיש מידע אודות יתרונות וחסרונות הרדמה ספינאלית לעומת הרדמה כללית בניתוחים קיסריים אלקטיביים המבוצעים בנשים עם רעלת הריון, לא בוצע עד כה מחקר בו נערכה השוואה בין שיטות ההרדמה השונות בניתוחים דחופים לנשים הסובלות מבעיה זו, כאשר הסיבה לניתוח הדחוף הינה רישום עוברי חשוד.
מטרת מחקר זה הייתה לבדוק האם ישנה עדיפות לאחת מצורות ההרדמה: הרדמה כללית לעומת הרדמה ספינאלית, מבחינת המדדים ההמודינמים האימהיים וסיבוכי הילודים, בניתוח קיסרי הנערך עקב רישום עוברי חשוד, בנשים עם רעלת הריון.
שיטות: זהו מחקר אקראי, פרוספקטיבי. במחקר נכללו 70 נשים עם רעלת הריון שעברו ניתוח קיסרי עקב רישום עוברי חשוד. ההחלטה על הצורך בניתוח נקבעה על ידי צוות שלא היה שותף למחקר. היולדות חולקו באופן שרירותי לשתי קבוצות שוות. נשים בקבוצה אחת הורדמו בהרדמה כללית וטופלו ב- Magnesium Sulfate, Thiopentone ו- Suxanethonium . בהמשך טופלו הנשים ב- 50% Nitrous Oxide בחמצן, Isoflurane 0.75-1.5% ולאחר הלידה במורפין. הנשים שהורדמו בהרדמה ספינאלית טופלו ב- Bupivacaine היפרברי ו- Fentanyl בהזרקה למרווח בין חולייתי L3-L4 . במידה וביצוע ההרדמה הספינאלית ארך למעלה מ- 15 דקות, בוצעה הרדמה כללית ונתוני הקבוצה הזו נבדקו בנפרד. בוצעו מדידות חוזרות של קצב לב אימהי ולחץ דם כל כ- 5 דקות. יולדות שסבלו מירידת לחץ דם ( Hypotension ירידה של 25% או יותר בהשוואה ללחץ הדם טרם ההרדמה) טופלו ב- Ephedrine. לאחר הלידה נלקחו דגימות מדם עורקי, מהאם ומעורק השורר (חבל הטבור). המדדים העובריים שנבדקו (על ידי רופאי ילודים שלא יודעו אודות אופן ההרדמה) כללו בין היתר: אפגר לאחר דקה וחמש דקות, pH מעורק הטבור, רמת החייאה שנדרשה (מסיכת חמצן, צנרור הושט, עיסוי לב), הפרעות נשימתיות, סוג ההנשמה המלאכותית.
תוצאות: בשתי הקבוצות המדדים ההמודינמים נותרו בגבולות הנורמה. נשים שנכללו בקבוצת ההרדמה הספינאלית טופלו יותר באפדרין. PaCO2 אימהי היה נמוך יותר בקבוצת היולדות בהרדמה ספינאלית. Base Deficit היה גבוה יותר ו- pH של עורק השורר (חבל הטבור) היה נמוך יותר לאחר הרדמה ספינאלית. החמצת בדם הטבורי של ילודים בקבוצה זו מיוחסת בחלקה, לעלייה ב- PaCO2 בעורק הטבור עקב ירידה באיורור האימהי (Hypoventilation) במהלך ההרדמה האזורית.
לא היה הבדל במספר הילודים עם ציון אפגר נמוך מ- 7 בזמן דקה או 5 דקות. כמו כן, לא היה הבדל במספר הילודים עם pH נמוך מ- 7.20 או במספר הילודים שנזקקו להחייאה.
למרות שפרק הזמן בין תחילת ההרדמה עד לחתך בעור היה קצר באופן משמעותי בהרדמה ספינאלית, נראה כי לעיכוב זה אין משמעות קלינית.(ר’ טבלה 1).
טבלה 1 הבדלים במדדים היפוקסים בין ילודים שהורדמו בהרדמה כללית לעומת הרדמה אזורית.
מסקנה: בחולות עם רעלת הריון ורישום עוברי חשוד, ניתוח קיסרי עם הרדמה ספינאלית קשור ל- Base Deficit של דם עורקי של חבל הטבור ו- pH נמוך יותר, ואולם המשמעות הקלינית של ממצאים אלו לא ברורה. מבחינת השמירה על יציבות המודינמית אימהית אין הבדל בין שתי האפשרויות ושני סוגי ההרדמה הינם אפשריים וראויים. למסקנות אלו יש חשיבות לאור השכיחות היחסית גבוה של חולות מהסוג שנבדקו במחקר והצורך בהרדמה מהירה במקרים אלו. נראה שהרופא המיילד יכול לתת במקרים אלו למרדים חופש בחירה בין שני סוגי ההרדמה בהתאם לניסיונו ושיקול הדעת הקליני שלו.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!