הפרעה בפעילות מערכת החיסון המורשת והנרכשת משחקת תפקיד חשוב בהתפתחות Atopic Dermatitis; עם זאת, מחקרים אפידמיולוגים, גנטיים ומולקולאריים התמקדו לאחרונה בהפרעה בתפקוד העור כמחסום כגורם מקדים נפוץ ומאפיין פתולוגי של מחלה זו. כיום מאמינים כי להפרעה בתפקוד האפידרמיס כמחסום יש תפקיד חשוב במקרים אלו, שכן חדירות מוגברת של האפידרמיס מלווה בדלקת פתולוגית של העור וריגוש עורי לאלרגנים.
המומחים מסבירים כי Atopic Dermatitis הינה הדלקת העורית הכרונית הנפוצה ביותר, עם שכיחות של כ-20% מהילדים ו-10% מהמבוגרים במדינות מתועשות. מחלה זו מהווה מגבלה ניכרת הן ברמת הפרט והן ברמת הקהילה. הפתופיזיולוגיה של Atopic Dermatitis היא מורכבת וכוללת גורמי סיכון גנטיים וסביבתיים.
במאמר שפורסם בכתב העת The British Journal of Dermatology מציגים המומחים סקירה של הנושא, המבוססת על חיפוש בספרות הרפואית.
מהעדויות הספרות הרפואית עולה כי לאור חשיבות תפקוד העור כמחסום, מרבית גישות הטיפול החדשות מנסות להתמקד בהיבטים ספציפיים אלו או בדלקת עורית. מספר מחקרים הצביעו על תוצאות מבטיחות של טיפולים אלו למניעת Atopic Dermatitis, דוגמת שימוש מוקדם בתחליבים ביילודים בסיכון גבוה. גישות אלו עשויות לשמש בהיקף נרחב יותר לעצירת התקדמות למחלות אטופיות, כולל אלרגיה למזון, קדחת השחת ואסתמה.
The British Journal of Dermatology. 2019;180(3):464-474.
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!