מאת יהונתן ניסן, סטודנט לרפואה באוניברסיטת תל אביב ופרמדיק
חולים עם פרפור פרוזדורים לא-מסתמי (NVAF) חווים פחות סיבוכים הקשורים לכליות ועם ירידה איטית יותר בתפקודי הכליות אם הם מטופלים ב-rivaroxaban ולא ב-warfarin, כך מציע מחקר עולם אמיתי שהוצג בכנס האגודה האירופית לקרדיולוגיה (ESC) 2021. המחקר כלל יותר מ-11,600 חולי NVAF בבריטניה והראה כי Rivaroxaban היה קשור לירידה של 37% בסיכון להכפלת רמות הקריאטינין (sCr) בסרום לעומת warfarin, כמו גם לירידה של 24% בסיכון להפחתת שיעור הסינון הגלומרולרי המשוער (eGFR) ב-30% או יותר.
בתגובה למחקר, אמר פרופ’ מייקל בוהם, מאוניברסיטת דס סאארלנדרס שבהמבורג, גרמניה, כי הנתונים “מעניינים ומרחיבים ממצאים קודמים שנצפו בניסויים קליניים לעולם האמיתי”. התוצאות הללו תואמות לניתוח של ניסוי ה-RE-LY שערכו פרופסור בוהם ועמיתיו, אשר הראה כי לחולי פרפור פרוזדורים שטופלו ב-dabigatran etexilate יש ירידה משמעותית איטית יותר בתפקודי הכליות בהשוואה לאלה שטופלו ב-warfarin. אין זה מפתיע שאנטגוניסטים של ויטמין K כגון warfarin עלולים להשפיע לרעה על תפקודי הכליות, מכיוון שהם “מעכבים את זרחון האנזימים התלויים בוויטמין K” המונעים הסתיידות של כלי הדם, המשיך פרופ’ בוהם.
לאחר התאמה לגיל, מין, תפקוד כלייתי בסיסי ותחלואה נלווית, החוקרים מצאו כי לחולים שטופלו ב- rivaroxaban היה סיכון נמוך משמעותית מאלו שטופלו ב-warfarin לחוות הכפלה ברמות ה-SCr, ביחס סיכון של 0.63 (p <0.05). כמו כן, הם הראו ירידה משמעותית בסיכון לירידה של 30% ב-eGFR, ביחס סיכון של 0.76 (p <0.05) וירידה לא משמעותית בשכיחות ה-ESRD. האובדן המשוער הממוצע של ה-eGFR במהלך תקופת המחקר היה 2.03 מ”ל/דקה/1.73 מ”ר בשנה בקרב נוטלי warfarin ו-1.65 מ”ל/דקה/1.73 מ”ר בקרב מטופלים הנוטלים rivaroxaban, בהפרש ממוצע על פי רגרסיה מעורבת לינארית של 0.39 מ”ל/ דקות/1.73 מ”ר לשנה (p = 0.03).
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!