הסמיכות שבין פתיחת חודש המודעות למקצוע ההרדמה והאירוע שבו הרופאה המרדימה נרדמה בעצמה בניתוח הופך את הקריאה במאמרו של פרופ’ דונחין, רופא מרדים בהדסה עין כרם בעצמו, ואחד המובילים בתחום המחקר והטיפול בבטיחות רפואית, למעניין במיוחד.

פרופ’ דונחין סוקר את היסטורית המקצוע, את ההתקדמות הרבה שחלה בו, לרבות הירידה המשמעותית בתמותה על רקע הרדמה, תוך הדגשת העובדה שהרופא המרדים הוא חוליה חשובה ואפילו קריטית בצוות הניתוחי.

דונחין מסביר שאת המקרה של הרופאה המרדימה שנרדמה בעצמה צריך לחקור לעומק ולא להסתפק בסילוק הרופאה מעבודתה ע”פ מיטב המסורת הישראלית של הטיפול המהיר והחריף בש.ג….יש לבחון את תנאי העבודה של הרופא המרדים, הציוד כיוון שהמקרה עלול להעיד על כשל מערכתי ולא רק אישי.

למאמר המלא

הערת המערכת: למרות חשיבותו הרבה של המקצוע, האתגר המקצועי וההתקדמות הטכנולוגית אין במאמר עדיין תשובה לשאלה מדוע “המקצוע על סף קריסה” כפי שטוען יו”ר האיגוד, ובעיקר מדוע אין הוא מושך בוגרי רפואה ? אנחנו נזכרים בכך שלפני כ-30 שנה, כשהיינו צעירים, היה מחסור גדול במערך המילואים של צה”ל בקציני תותחנים. היינו חבורה של כמה עשרות קציני צנחנים גאים שעם שיחרורינו מסדיר הוזמנו לפגישה עם מי שהיה אז קצין תותחנים ראשי. זה סיפר לנו בהתלהבות, תוך הצגת סרטים על ההתקדמות הרבה שמתרחשת במערך התותחנים, ובעיקר על השימוש הרב במחשבים ובטכנולוגיה מתקדמת. למרות הדיעות הקדומות והרתיעה הטבעית שלנו כחובשי כומתה אדומה, נעליים אדומות וכנפי צניחה עם כל המשתמע מכך… למעלה מ-90% השתכנעו והשתלבו היטב במערך הזה. חלק מהקצינים שהוסבו אף הפכו למג”דים ומפקדי אגדים במילואים. בקיצור, צריך כנראה שיווק טוב, אולי גם ריענון של השם הלא כל כך אטרקטיבי, תמריצים כספיים ומעמדיים, ומערך ההרדמה עשוי אז בהחלט להתעורר תרתי משמע…