הפגישה עם הרופא

יש לי בקשה אחת אליך ה?ר דוקטור :- שתקשיב לי.

לא שתקשיבבמכשירים שלך למחלתי על המחלה נדבר אחר כך.

אני כבר בעצמי  אסביר לך מהו טיבה של מחלתי.

לרצות, רוצה אני שתקשיב לי עצמי, כאשר לא כל רופא אוהב להקשיב לחולה.

לא כל רופא נותן שידברו אליו.

רופאים יש להם טבע: הם לא נותנים לדבר. הם יודעים רק למשש את הדופק. להביט בשעון, לרשום רצפט ולקחת בעד הביקור. עליך שמעתי אומרים שאינך מן הרופאים האלה. אתה, אומרים, רופא צעיר ועוד אינך להוט כל כך אחר הרובל כמו הרופאים האלה. לכן, כלומר, באתי אליך, להתייעץ אתך מכוח קיבתי. על פי חכמת “הדוקטוריה”יוצא שאין אדם בלי קיבה. אבל במה דברים אמורים ? כשהקיבה, היא קיבה. אבל כשהקיבה איננה קיבה, אז מה שווים החיים? תשיב לי מסתמא בפסוק: בעל כורחך  אתה חי ? אני יודע זאת גם בלעדיך. בעד ה “בעל כורחך” חטפתי  מלקות עוד ב”חדר”.  אני מדבר על כך שאדם כל זמן שהוא חי, לא מתחשק לו למות.  אף כי, לומר את האמת, אני עצמי אין לי שום פחד מן המוות. באשר ראשית, עברתי כבר את הששים, והשנית, אני מן אדם שאשר לחיות ולמות, אצלו זה היינו הך. כלומר מוטב כמובן לחיות מאשר למות, שהרי מי זה רוצה למות? ובפרט יהודי. ובפרט אבא לילדים. אחד עשר שיהיו בריאים, עם אישה; אישה שלישית אמנם, אף על פי כן אישה. אני עצמי קאמיניצאי, כלומר לא מקאמיניץ, גופא, אלא מעיירה לא רחוקה מקאמיניץ.  ופרנסתי, אוי לי, אני טוחן אני, אני מחזיק טחנה: כלומר, הטחנה היא זאת המחזיקה אותי, כי כמו שאומרים, כשנכנסים כבר נשארים תקועים. ברירה יש ? זהו גלגל, אתה מבין המסתובב לו! עשה חשבון בעצמך.שבעד החיטה צריך לשלם במזומן. ואת הקמח צריך למכור בהקפה, שטר פה שטר שם, ועסק יש לך עם אנשים חסרי בושה ועם נשים. אתה “עפיס” אוהב נשים ? ל?ך תן להן דין וחשבון. למה כך ולמה אחרת. למה לא הצליחה אצלן החלה ?מה אני אשם ? אולי, אומר אני, לא היה די חם התנור?  אומר אני עצי ההסה שאצלכם היו לחים ? אז עוד מתנפלים עליך ועושים ממך אפר ועפר, ומבטיחים לך שבפעם הבאה ישליכו לך את החלה בראש…..

אתה אוהב “עפיס” שמשליכים לך את החלה בראש ? אלו הקונות שלך בקמעונות. אבל אתה חושב בוודאי שהקונים בסיטונות טובים יותר ? גם-כן לא טובים יותר. תחילה, כשהקונה בא לטחנה ורוצה לקבל אשראי, אז הוא רך כמו חמאה, עם קומפלימנטים וחנפנות רכה כצמר גפן;  ואחר כך כשצריך לשלם, מתחילה רשימה של טענות: המשלוח הגיע מאוחר, השקים נקרעו, הקמח היה מר, עובש, מעופש כלומר. צרות על גבי צרות. אינסוף חסרונות ותירוצים!

“וכסף”? כסף, אומר הוא, שלח חשבון. ……..