בכתבה מרתקת של תמרה טראובמן מ”הארץ” היא מציגה עובדות מתוך ספר חדש והרצאות המשודרות במסגרת האוניברסיטה הפתוחה המתארות מחקרים שנעשו בתקופת השואה.

מצד אחד, מוצג תיאור מעניין על מחקר קליני שנערך ע”י רופאים יהודים במסגרת הגיטו שבדק את השפעת הרעב על מדדי תפקוד גופנים ומנטליים שונים. עד כמה שזה יישמע מוזר הייתה אפילו קבוצת בקרה (יהודים בגיטו שהיו בחבורת העולם התחתון שהצליחו להנות מתזונה סבירה יותר), ולמימצאים יש חשיבות ומשמעות מדעית גם היום.  המסקנות העיקריות של המחקר היו שהסימנים הראשונים בקרב רעבים, ילדים בעיקר, הם מצד אחד אדישות וחוסר פעילות גופנית והשתתפות במשחקים, ומנגד, רגזנות ואף פגיעה באינטליגנציה).

מצד שני מתארת הכתבה כמה עובדות שצריכות אולי להדאיג כל איש רפואה. מסתבר כי שיעור הרופאים הגרמניים שהיו חברי המפלגה הנאצית היה הגבוה ביותר מכל המקצועות האחרים: 45% מהרופאים הגרמנים בשנות השלושים היו חברי במפלגה הנאצית (שיעור גבוה מהם גם שירת בס.ס), לעומת למשל 10% בלבד מקרב המורים. אם לוקחים בחשבון שהרופאים היהודים היוו כ-16% מכלל הרופאים בגרמניה באותה תקופה, היחס הזה נראה אף מטריד עוד יותר…בכלל, הנאציזם והיטלר בראשו העניק חשיבות רבה לרפואה ולמחקר הרפואי גם מתוך רצון לתת ביסוס מדעי ככל האפשר לתורת הגזע. ההיענות הגבוהה של הרופאים לנאציזם נבעה גם על רקע מענקי מחקר…

מעניין לציין אגב שגרמניה הנאצית הייתה המדינה הראשונה אשר תמכה במחקרים שקשרו את העישון לסרטן ואף יצאה בקמפיינים להפסקת עישון.

לכתבה