בתורמי כליה מבוגרים יותר, יכולה הסרת הכליה להתבצע באמצעות לפרוסקופיה, ללא עליה בשיעור הסיבוכים בתורם או במקבל השתל.

במאמר שפורסם לאחרונה, מסבירים החוקרים כי האינטרקציה בין קיבולת כלייתית שאריתית מופחתת המופיעה עם תהליך ההזדקנות הנורמלי לבין המצבים הנובעים מניתוחי לפרוסקופיה מעלה דאגות כי הרווח המושג בתורם בהסרת הכליה באמצעות לפרוסקופיה עלול לא להמצא בתורמים מבוגרים יותר.

החוקרים ניתחו נתונים רישומים רפואיים מ-42 תורמי כליה בלפרוסקופיה שגילם גבוה מ-60 שנים, והשוו את הממצאים למידע אודות תורמים צעירים מגיל 40 שנים שהותאמו אליהם מבחינת מין, גזע, צד הניתוח, ופרוצדורות הסיוע למקבל השתל.

בתחילת הניסוי, נמצאו רמות הקראטינין בסרום דומות בין שתי הקבוצות, למרות שבתורמים הצעירים יותר נמצא פינוי קראטינין מעט גבוה יותר. לאחר הסרת הכליה, לא השתנה ריכוז הקראטינין בסרום, על-פי המאמר.

הקבוצות היו דומות מבחינת זמן הניתוח, זמן האיסכמיה בחימום, כמות הדם המוערכת שאבדה, כמות ה-ports ששימשו ואתריהם, ואורך החתך שנעשה לצורך הסרת הכליה. יתרה מכך, לא נמצאו הבדלים משמעותיים בשיעור הסיבוכים שהופיעו במהלך הניתוח או לאחריו, או במשך השהייה בבית-החולים.

למעשה, לדברי החוקרים, החולים המבוגרים יותר נטו לדרוש פחות מורפין.

החוקרים מדווחים כי הכליות מתורמים צעירים יותר נטו לתפקד טוב יותר במקבלי השתל, בהשוואה לאיברים מתורמים מבוגרים יותר, אך שיעור השיפור הזה איננו בעל חשיבות קלינית.

שיעור התפקוד המאוחר שך השתל היה 4.7 % במקבלי שתלים מתורמים מבוגרים, לעומת 2.4% בחולים שקיבלו כליה מתורמים צעירים יותר. שיעור ההשרדות של השתל למשך שנה אחת עמד על ערך של86% בכליות מתורמים מבוגרים יותר ועל ערך של 100% בקבוצת תורמי הביקורת.

החוקרים מסכמים כי לאור העובדה כי הסרת כליה בלפרוסקופיה נראית בטוחה בתורמים מעל לגיל 60 שנים כמו בתורמים צעירים יותר, הרחבת מאגר התורמים הפוטנציאלים הקרובים ושאינם קרובים למושתל יכולה להכללה של תורמים מעל גיל 60 שנים תסייע בצמצום המחסור הנוכחי באיברים להשתלה.

J Am Coll Surg 2004;198:892-897.

לידיעה במדסקייפ