בתכנית הפעם נדון בשני מונחים בעברית: אונה וגרון.

“אונה”   בשורוק ולא בחולם -משמעותה בלועזית “lobe” ואונת הריאה “a lobe of the  . ..lung” .  המילה “אונה” מופיעה בתלמוד בצורתה הארמית ובהלכות שחיטה  של הרמב”ם בעברית. “וחמש אונות יש לריאה” כותב הרמב”ם וחלוקה זו תואמת גם למקובל אצלנו. ועכשיו נפנה למשמעות המילה “גרון”. משמעות המילה “גרון” שונה מהמובן של המלה בשפה היום-יומית שלנו. אנחנו “בודקים את הגרון” כאשר אנחנו בעצם בודקים את הלוע. המילון של אבן-שושן מגדיר גרון כ ” איבר הקול הנמצא בין קנה הגרגרת לבין שורש הלשון Larynx” והוכחה להגדרתו של  אבן שושן מן התנ”ך: כתוב בספר תהילים ” רוממות אל בגרונם, וחרב פיפיות בידם” , כלומר “הם משבחים את אלוהים בקול, בזמן שהם מתכוננים לקרב”. מכאן שהגרון הוא האיבר בו נוצר הקול. לכן הוועד ללשון העברית קובע כי “דלקת בגרון” הוא דלקת של מיתרי הקול, laryngitis. מה שאנחנו קוראים “דלקת בגרון ” חייב להיקרא דלקת בשקדיים “tonsillitis” או אם אין שקדים, “דלקת בלוע” pharyngitis.  אני מודה ומתודה שמאז עלייתי ארצה  אני קורא לדלקת בלוע, ” דלקת בגרון” וספק אם אצליח כעת לשנות את דרכי.