מתוצאות מחקר חדש שפורסמו בכתב העת The American Journal of Geriatric Psychiatry עולה כי הפרעה דו-קוטבית מלווה בשיעורים גבוהים יותר של תמותה מכל-סיבה לאורך שמונה שנות מעקב במבוגרים, בהשוואה לביקורות תואמות בגיל ומין מהאוכלוסייה הכללית, עם קיצור משך ההישרדות הממוצע בלמעלה משלושה חודשים.
במחקר העוקבה הפרוספקטיבי נערכה השוואה בין 227 מבוגרים עם הפרעה דו-קוטבית ממחקר Dutch Older Bipolar Study אל מול 681 ביקורות תואמות בגיל ומין ממחקר Longitudinal Aging Study Amsterdam בהולנד. משתתפים עם הפרעה דו-קוטבית גויסו ממרכז לטיפול במחלות פסיכיאטריות באמסטרדם בשנים 2011-2012 (גל ראשון, כלל 101 חולים בגילאי 60 שנים ומעלה) ובשנים 2017-2018 (גל שני, כלל 126 חולים בגילאי 50 שנים ומעלה).
התוצא העיקרי היה שיעורי תמותה מכל-סיבה, עם משך מעקב מקסימאלי של 8 שנים.
לאורך 8 שנות מעקב, שיעורי התמותה עמדו על 16.3% מהחולים בקבוצת החולים עם הפרעה דו-קוטבית ו-20.3% מאלו בקבוצת הביקורת, כאשר מניתוח הנתונים עלה כי התמותה אירעה מוקדם יותר באלו עם הפרעה דו-קוטבית. החוקרים מציינים כי אף ששיעורי התמותה המצטברים היו נמוכים יותר בחולים עם הפרעה דו-קוטבית, ייתכן שממצא זה נבע מסיום המעקב במועד מוגדר מראש.
בניתוח לא-מתוקן, במשתתפים עם הפרעה דו-קוטבית תועד סיכון גבוה יותר לתמותה, בהשוואה לביקורות (יחס סיכון של 1.65, p=0.01), כאשר הקשר נותר מובהק סטטיסטית גם לאחר תקנון לגיל ומין (יחס סיכון של 1.72, p=0.006).
משך זמן ההישרדות הממוצע עמד על 2,500.7 ימים באלו עם הפרעה דו-קוטבית לעומת 2,607 ימים בקבוצת הביקורת (הבדל ממוצע של 106.4 ימים, P=0.02).
בקבוצת החולים עם הפרעה דו-קוטבית, הסיבות לתמותה כללו מחלה ממארת (35.1%), אי-ספיקת לב (10.8%), כשל רב-מערכתי (10.8%), אובדנות (2.7%), או סיבות אחרות (40.6%), כולל מקרה אחד של תמותה על-רקע זיהום בקורונה.
ממצאי המחקר מעידים על שיעורי תמותה מוגברים בחולים עם הפרעה דו-קוטבית גם בגיל מבוגר ואף באלו תחת טיפול פסיכיאטרי מתמשך. נתונים אלו מדגישים את הצורך בזיהוי מוקדם, מעקב פעיל והתערבות ממוקדת להפחתת התמותה העודפת באוכלוסייה זו.
Am J Geriatric Psychiatry, July 21, 2026
תגובות רוצה להצטרף לדיון?
יש להתחבר כדי להגיב.
התחבראין תגובות עדיין. היה הראשון להגיב!